געגוגים למורים...

השבוע יצא לדרך פרוייקט "המורה של המדינה" בשיתוף פעולה של מפעל הפייס, ידיעות אחרונות, הסתדרות המורים ו- ynet.
במסגרת התחרות מפרסמים עיתון ידיעות אחרונות ואתר ynet כתבות שונות הקשורים למורים בבית הספר.
במוסף השבת האחרון, נתקלתי בכתבתו של מאיר שלו - "המורה אלקלעי". שלו נזכר במורה אלקלעי אשר השפיע רבות על עתידו. את הכתבה אפשר לקרוא בקישר הבא -
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4003619,00.html
כתבה זו התחברה לפוסט הקודם שכתבתי בנושא המחנכים - המחנך בבית הספר ומביעה את חשיבות הנושא - תפקידם ומקומם של המורים בחינוך והקניית ערכים לדור העתיד.

בפוסט זה בחרתי לצטט מספר משפטים מתוך דבריו של מאיר שלו המסבירים את משמעותו של תפקידנו כמורים ואת חשיבותו.
* "אחרי ההורים, מורים טובים הם המבוגרים המשפיעים ביותר על כל ילד. כל איש מדע, מורה, הוגה וחוקר יכול להצביע על מורה שהעשיר אותו וכיוונו, וגם על המורים שלא הבחינו ביכולתו ובנטיותיו..".
* כמה תלמידים אפשר לצופף בכיתה אחת? כמה מחשבים צריכים להיות בכל בית ספר? כמה מעבדות? כמה שעות שבועיות צריך להשקיע בכל מקצוע? כל אלה חשובים ומשפיעים, אבל שום דבר לא חשוב ולא משפיע כמו המורָה והמורֶה. גישתם לתלמידים, קפדנותם, סלחנותם, דרך דיבורם, חיוכם, רוחב דעתם, עומק ידיעתם, אורך וקוצר רוחם - כל אלה יוצרים את ההוויה החינוכית בתודעת התלמיד ובחלל הכיתה..."
נראה כי בשנים האחרונות שכחנו...
...שכחנו כי המורים הינם דמויות משמעותיות בחייהם של התלמידים החל מגיל 6 ועד לגיל 18.
...שכחנו כי הם נמצאים בקרבת התלמידים שעות רבות של היום ולעיתים אף רואים את הילד יותר זמן מהוריו ביממה אחת.
...שכחנו עד כמה משמעותיים המורים בחייו של הילד.
...שכחנו כי מוטלת עליהם אחריות כבדה מאוד בהקניית ערכים והובלת החברה שלנו לעתיד נכון ומבטיח.
...שכחנו שעלינו לבחור לשם כך את הדמויות הנכונות והמתאימות לתפקיד.
...שכחנו כי אסור לנו לזלזל במקצוע ההוראה.
שכחנו...שכחנו...שכחנו...

לכל אחד מאיתנו יש בראש תמונה של אותו מורה שהיה משמעותי בחייו, אותו מורה שגרם לו לשינוי, אותו מורה שהמילה החמה שלו השתלמה בסופה, האם זה עוד קיים היום?!
אני מאמינה שכן, אני מאמינה שבין אלפי המורים הנמצאים במערכת ישנם מורים טובים, בעלי חזון ואידיאולוגיה, אלו ששכחנו מהם. אך לצערי, ישנם גם רבים אחרים שמגיעים אל המקצוע בשל ציונם הנמוך בפסיכומטרי, בשל דרישות הכניסה הנמוכות למכללה, וללא כל התאמה.
אני מאמינה כי מכללות להוראה צריכות לקבל את המוכשרים ביותר, ולשם כך לבנות קריטריונים לבחירת המועמדים לכך. כחברה, עלינו לחזור ולהעצים את תפקידו של המורה כמקצוע בעל ערך רב שטובי האנשים ירצו לבחור בו ולא אלו שנשאר להם לבחור מקצוע מתחתית הרשימה.
מאיר שלו מסיים את הכתבה בדברים הבאים:
* החברה הישראלית צריכה להעלות את המורים הטובים שלה על נס, לכבד אותם באופן ערכי ומעשי גם יחד. הממשלה לא עושה זאת - גם את זאת - כראוי. דומה שגם בזה צריך לעזור לה: לקחת לה את היד ולהראות לה איך... "
שוב שכחנו...
...שכחנו לתגמל את אותם מורים שעבודתם היא מלאכת קודש.
...שכחנו לתת את להם את מקומם ולהביע הערכה כלפי עבודתם.
...שכחנו כיצד לתת מילה חמה ולהוקיר על העבודה הקשה שעושים המורים.
אנו מרבים לדרוש, להעביר ביקורת, בזה אנו טובים, ובדרך אנו משאירים את המורים לבד בכל התהליך ומטילים עליהם את האשמה על תיפקוד ועתיד תלמידנו והחברה כולה.

אני גאה להיות מחנכת ומורה, אני מאמינה בעבודה שאני שותפה לה ובדרך הקשה ומעלה חיוך על פני בכל פעם שאני רואה תלמיד שלמד אצלי ואת השינוי שחל בו שגם אני שותפה לו.
אני חשה גאווה כאשר אני מקבלת מילה חמה מהורה, מתלמיד, או מכל אחד אחר שמבין עד כמה העבודה היא חשובה, עד כמה מושקעת בה מחשבה, מאמץ ואנרגיות רבות, עבודה שנותנת לי סיפוקים רבים (ולאו דווקא כספיים) ומשאירה אותי במערכת כמורה וכמחנכת!