אמצע הדרך...

אתמול, יום רביעי - 12.5 היה יום הלימודים האחרון של הסמסטר השני, ורשמית אנו באמצע הדרך!
שלא תטעו יש עוד מבחן, מטלות ועבודות, אך ציון היום באופן רשמי העלה בי זיכרונות ותהיות.

בתקופה זו לפני כשנה, עמדתי בפני פרשת דרכים בה הייתי צריכה להחליט מה אני עושה עם עצמי בשנת השבתון.
מחשבות שונות התרוצצו אז בראשי -
מצד אחד, שנת שבתון במלוא המילה, הרשמי ל- "קורסי מקרמה" המליצו לי חלק מעמיתותיי, עשי לך שנה של כייף והנאה.
ומן הצד השני, ניצול השנה וההזדמנות ללימודי התואר השני. בהמלצה זו תמכו בעיקר בני משפחה ובן זוגי בראשם.
המחשבות נעו מן הקצה האחד למשנהו, בכל בוקר התעוררתי עם החלטה אחרת שריצתה צד אחר של המתרס! ולא הצלחתי להחליט...
אינני זוכרת מה בדיוק גרם להחלטה הסופית, אך לקראת תחילת הקיץ, בעודי מעלעלת בדפי הקורסים השונים שמילאו את תיבת הדואר שלי, מצאתי את עצמי לוקחת את ההחלטה אשר הובילה אותי, בין היתר לכתיבת פוסט זה - תואר שני!
היום, כשנה אחרי, ולאחר שני סמסטרים שמאחורי, אני יודעת כי בחרתי בהחלטה הנכונה עבורי, מהר מאוד חזרתי לעולם הלמידה ואף מצאתי את עצמי נהנית ממנו ומאותגרת מחדש!
הגלגלים חזרו לנוע, היצירתיות חזרה ליצור, הידע החדש נצבר, הסקרנות גילתה אופקים חדשים, הקשרים החברתיים התרחבו, והלהט ללמידה ניכר על פניי.
לימודי התואר גרמו לי להביט על מקומי במערכת באופן שונה מאשר הימצאותי בתוכה, אני חשה בצורך לגוון ולשנות ומאמינה ביכולת שבי לתרום למערכת מהיבטים חדשים ושונים.

נכון, זוהי רק אמצע הדרך, והדרך לסיום עוד ארוכה ומלווה במשימות רבות חלקן לא פשוטות אך מאתגרות, חלקן דורשות מאמץ רב וחשיבה, חלקן קשות ומתסכלות...
אך היום יותר מתמיד, אני יודעת כי אני נמצאת במקום הנכון עבורי!

רשתות חברתיות - בעד ונגד!

"מנהל בית ספר בניו ג'רסי מבקש מהורים לאסור על ילדיהם שימוש ברשתות חברתיות..."

בנג'מין פרנקלין, מנהל בית ספר בניו ג'רסי (המקביל לחטיבה אצלנו), שלח לפני כשבועיים מיילים להורי התלמידים הלומדים בבית ספרו בהם ביקש להפסיק את הגלישה של ילדיהם ברשתות החברתיות השונות ובכך בעצם קרא לחרם על רשתות אלו.
פרנקלין, ידע כי הכרזה זו תיצור גלים רבים ואכן התקשורת בארה"ב עסקה בכך, כפי שניתן לראות בסרטון זה ובסרטונים אחרים הנמצאים ברשת.
פרנקלין טוען כי ברשתות החברתיות קיים הרבה רוע מצד הילדים ובתי הספר עסוקים בעימותים חברתיים המתרחשים בהן. הילדים, שהינם רק ילדים, לא מודעים לכוחה של המילה הנכתבת ומופצת לכולם ברשת. לטענתו סכנות רבות טמונות ברשת ונושאי אלימות שונים מקבלים עוצמה רבה באמצעות כלים אלו.
פרנקלין קורא להורים להיות מעורבים במה שילדיהם עושים ברשת באמצעות תוכנות שליטה, מעקב וכניסה לחשבונות הילדים, עד לרמה בה ההורים יוכלו לקרוא כל מה שילדם יכתוב.
בנוסף הוא קורא להורים להוציא את המחשבים מחוץ לחדר הילדים ולהניחם במקום מרכזי בבית, כך שהילדים לא יכולו לגלוש בשעות כה מאוחרות של הלילה מבלי ידיעת ההורים.
את המייל המלא ניתן לקרוא בקישור הבא:

NJ Principal Asks Parents To Ban Social Networking

ברצוני לשתף אותכם בחוויית הפייסבוק שלי שהיא הרשת החברתית בה אני חברה.
לפני כשנתיים החלו תלמידיי בכיתה (אז כיתות ח') להציק ולשאול "מתי כבר אפתח חשבון בפייסבוק" אז הכרתי את הפייסבוק רק מסיפורים. סירבתי בתוקף בטענות כי אני לא אהיה "חברה" של תלמידיי ברשת, בנוסף, נשמע לי לא הגיוני ולא נכון להפוך את קשריי החברתיים לוירטואליים וטענתי בתוקף כי אין הצדקה לכלי זה. אני מאמינה כי אם מכתבו של פרנקלין היה יוצא באותה תקופה הייתי מאמצת בחום את דבריו...
חלפו כשנתיים מאז, ולימודי התואר השני הם שהחלו לעשות את השינוי בגישתי לרשתות החברתיות. פתחתי חשבון בפייסוק, אמנם אני פעילה בו באופן מועט, אך כיום אני מאמינה ביכולות של כלי זה ויודעת להצביע על יתרונות הטמונים בו.
אחת מהעבודות שהגשתי בתואר (יחד עם נעמי פורת שותפתי) אף עסקה בתרומת הכלי ללמידה. לאחר קריאת ספרות וחקירת הנושא הגענו לתובנה כי לא ניתן להתעלם מכלי זה בשילובו במערכת החינוך וטמונות בו אפשרויות רבות ללמידה לצד התמודדות עם הסכנות הקיימות, כפי שמזהיר פרנקלין. אכן, אינני מתעלמת מדבריו ואף מודעת לנכונותם, אך אני טוענת כי עלינו להתמודד עם הסכנות הטמונות ברשתות החברתיות ולא לנקוט עמדה של איסור והימנעות (שלא תעזור לנו כלל בעמידה מול הנוער כולו).
אני מאמינה כי כדי שבית הספר ימשיך להיות רלבנטי עבור לומדיו עליו להתחדש ולהשתמש בכלים טכנולוגיים חדשניים, כלים אשר הלומדים גם כך נמצאים בהם, למה לא להשתמש בהם ללמידה?

לסיום ברצוני להציג עמדה נוספת הסותרת את דבריי הטוענת כי ברגע שנשתמש בכלי רשתות החברתיות ללמידה, יברחו ממנו תלמידנו והוא יפסיק להיות רלבנטי עבורם?

אשמח לשמוע את דעתכם בנושא...

מחשבים וקשיי קשב וריכוז

בעקבות קריאת המחקר: "השימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז"/ אסתר זרצקי וורדה בר

לפני כשבוע, הצצתי בארון העבודות שלי מהתואר הראשון בביתו של חמי. כן, קראתם נכון "ארון עבודות"!

רק בביתו של חמי, עדיין ניתן לאחסן חומרים רבים מהתואר הראשון, הנשמרים בטענות כי "אולי פעם עוד אצטרך אותם...", עדיף לא לזרוק...", רק שם מגלים הבנה לטענותיי, ומקצים לי ארון כדי שאוכל להופכו לאיחסון עבודות.

פוסט זה מוכיח כי אכן יש דבר מה בטענותיי...

במהלך השיטוט בארון, עלו בי זיכרונות מאותם ימים, כאשר לפתע נתפסו עיני על אחת העבודות שעשיתי כשעוד נקראתי עפרה מדיני.

כן זה כבר היה לפני עשר שנים, אך מצאתי כי נושא העבודה עדיין אקטואלי בימים אלו - ניתוח מחקר "שימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז".

בפוסט זה ברצוני להתייחס למספר היבטים בעקבות קריאה חוזרת של המחקר.

זרצקי ובר, ערכו את מחקרן בעקבות הצורך למצוא פתרונות להתמודדות עם בעיות קשב וריכוז בכיתה מלבד השימוש התרופתי בריטלין. כבר בשנת 1999, הלכה וגברה הדעה המתנגדת למתן תרופת ריטלין לבעיות קשב וריכוז לנוכח תסמינים שונים שבאו לידי ביטוי. בהיבט זה, אני חשה כי השנים השפיעו על דעתי, בתחילת עבודתי האמנתי כי הריטלין הנה "תרופת הפלא" לבעיית קשב וריכוז, היום, בעקבות עבודה עם אותם תלמידים, ראיית התסמינים ועמידה מול התנגדות של תלמידים והורים אני מודעת לכך כי קיימות אפשרויות נוספות ומוכנה להתמודד עמן במידת הצורך.

את מחקרן ערכו זרצקי ובר על ילד בן 9, הסובל מליקויי למידה ומגלה קשיי קשב וריכוז והתנהגות אגרסיבית כלפי הסובבים אותו. בשיטת הניסוי בחרו באימון אשר התבסס על לימוד בדרך משחק במחשב המשלב מוזיקה, גרפיקה ואנימציה האהובים על הילד, ולאחריו עובר הילד לפעילות בכיתה. לאורך שלושה חודשים נמצא כי הוגבר כושר הריכוז של הילד והוא השתלב יותר ויותר בפעילויות הכיתתיות.

ברקע התיאורטי של המחקר מציגות החוקרות את המודל של Malon בנוגע למאפייני המוטיבציה במשחקי מחשב, אותו מודל שאנו מנתחות על-פיו משחקי מחשב הקיימים היום ברשת (בקורס של פרופ' מיקי רונן). שמחתי לראות את ההקשרים בין מודל מוכר לבין תחום עבודתי בחינוך המיוחד - משחקי מחשב כמגבירים מוטיבציה ללמידה, הגברת מוטיבציה כגורמת לטווח קשב רחב יותר.

זרצקי ובר מתייחסות רבות ללמידה פעילה באמצעות אמצעים מגוונים, היוצרים מוטיבציה לעבודה אצל הלומד. הן טוענות כי יש ליצור סביבה לימודית חווייתית ומגרה העוסקת בעניינים משמעותיים עבור הלומד. הנחות יסוד אלו תואמות את הגישה הקונסטרוקטיביסטית ואת גישתו של סלומון לחינוך בעידן המידע. סלומון טוען כי תלמידים המתקשים בלימודיהם מפיקים תועלת מסביבות למידה עתירות טכנולוגיה, המעוררת הנעה ומאפשרת השתתפות פעילה.

מחקרן של זרצקי ובר רלבנטי גם לימנו היום, אמנם כאשר המשכתי בעקבות הקריאה לשוטט באינטרנט לא מצאתי חומרים עדכניים בנושא, אך בטוחני כי יהיה זה מאתגר להמשיך ולחקור נושא זה, במיוחד נוכח החיפושים ההולכים וגוברים לתחלופות לתרופת הריטלין.

המאמר תפס את עיני, אז וגם היום בשל שני נושאים שמאוד מעניינים אותי בעבודתי החינוכית - טכנולוגיה, וקשיי קשב וריכוז, אני מאמינה כי שני נושאים אלו משתלבים אחד עם השני ויכולים להוות תרומה האחד לשני...

אני מאמינה כי שילוב טכנולוגייה בחינוך המיוחד יכול להוות תרומה נכבדה ולפצות ולגשר על קשיים עמם מתמודדים אותם תלמידים!

מקורות לפוסט זה:

זרצקי א. בר ו. (1999), השימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז", סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, כרך 14, מס' 2, הוצאה לאור אחוה, עמ' 31-43.

סלומון ג. (2000) טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע, הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן.