במסגרת הקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של ד"ר אלון הסגל התבקשנו לבחור מושג ולכתוב עליו ביישום הויקי, כך שיווצר מילון מושגים.
המושג בו אני בחרתי הינו ווב 2.0.
במהלך כתיבת המושג נתקלתי בסקירת מאמרים שערך סלנט בשנת 2006 בנושא -
השלכות טכנולוגיות ה-WEB 2.0 על תחומי החינוך המתוקשב.
אחד הסעיפים במאמר עוסק בנושא בלוגים חינוכיים וווב 2.0, נושא זה נוגע לי מאוד בימים אלו, הן בהקשר של האוכלוסייה עימה אני עובדת והן בהקשר של עבודת הסמינריון שנעמי ואני עושות.
בפוסט זה בחרתי להציג חלק מדבריו של סלנט תוך התייחסות אישית שלי, חשוב לזכור כי הדברים שסלנט מציג הינם משנת 2006, ויכול להיות כי בחלק מן הנתונים חלו שינויים בארבע השנים שעברו:
* "מורים רבים לא מודעים לפוטנציאל של הבלוגים כאמצעי חינוכי ליצירת עניין אצל תלמידים. מבדיקה שנערכה בארה"ב נמצא כי מרבית המורים המשתמשים בבלוגים כמדיה חינוכית עושים זאת במסגרת הוראת תלמידים מחוננים" - במסגרת עבודת הסמינריון, נעמי ואני מעבירות שיעורים ביישום בלוג לתלמידי החינוך המיוחד. התלמידים שאנו עובדות עימם רחוקים מלהיות כמוגדרים "מחוננים", אך לאחר מספר שיעורים אני כבר היום חשה כי להוראה באמצעות בלוגים קיימת תרומה בעלת משמעות רבה למגוון אוכלוסיות הלומדים. החוכמה היא להתאים את היישום ליכולות ולקשיים של האוכלוסייה. המשך דבריו של סלנט מאשרים את תחושותיי: "כמה ניסיונות שנערכו לאחרונה בארה"ב גילו כי בלוגים יכולים להיות סביבה לימודית מאתגרת גם לתלמידים בכיתות רגילות וגם בחינוך המיוחד. ניסיונות אלו הוכיחו כי בלוגים הם אמצעי הוראה המגבירים את האוטונומיה של תלמידים בכיתה ומעצים אותם במסגרת הלמידה".
* "יצירת בלוגים בכיתה מגבירה את המוטיבציה של התלמידים בחינוך המיוחד כאשר תחושת הבעלות על הידע מתחזקת אצלם" - מעבודתי עם תלמידי החינוך המיוחד בבלוג, אני חשה בחיבור שלהם לעבודה בטכנולוגיה זו, התלמידים חשים כי זהו תוצר שלהם, הם אחראים על עיצובו ותוכנו (במסגרת ההנחיות והתיווך של המורה בשיעור), הם גאים בתוצר, משתפים את ההורים ואת חבריהם ביצירותיהם.
* "העלאת תכנים דיגיטאליים לאינטרנט באמצעות הבלוג מאפשרת להם לשתף את חבריהם בכיתה וליצור למידת עמיתים. תלמידים הלומדים בסביבה שיתופית מבוססת בלוגים מסוגלים ללמד תלמידים אחרים בכיתה – תלמידים עמיתים - ובדרך זו להגיע להישגים, תוך כדי תהלכי העצמה" - במסגרת שיעורי המחשבים שאני מלמדת נוכחתי כי התלמידים אוהבים לעזור אחד לשני ולתרום מהידע שלהם אחד לשני במגוון יישומים טכנולוגיים.
* "התלמידים הכותבים בלוגים בכיתה מגבירים את סקרנותם והתעניינותם בנושאי הלימוד" - בהקשר של משפט זה מעניין מבחינתי יהיה לבדוק שילוב של הבלוג כליווי מקצוע לימוד בכיתה, כאמצעי הוראה לנושא מסויים, האם ומה תהה תרומתו להוראת הנושא. אני מאמינה כי אם העבודה ביישום תבנה באופן נכון ומותאם נרגיש ביתרון של היישום להוראת הנושא.
* "התלמידים הכותבים לאינטרנט מצליחים בעזרת הוראת העמיתים לחזק את כוחות ה"אני" ולהגביר את ביטחונם ודימויים העצמי, וכן לפתח תפיסה חיובית ביחס ל"אני כלומד" - כמורה בבית ספר בחינוך המיוחד, רבים מתלמידי מגיעים לבית הספר חסרי ביטחון עצמי ובעלי הערכה עצמית נמוכה. לעיתים קרובות אני מחפשת את הדרכים הפורמאליות והבלתי פורמאליות להגברת את הדימוי העצמי והעלאת כוחות האני של התלמידים, שני פרמטרים בעלי משמעות רבה בהשתלבות טובה יותר של תלמידינו בבבית הספר, בחברה הסובבת אותם ובחיים מחוץ לבית הספר.
* "ישראל בתחום שילוב הבלוגים החינוכיים נמצאת בשנת 2006 בתחתית הרשימה" - האם חל שינוי בארבעת השנים שחלפו? אינני יודעת עובדתית, אני מאמינה כי חל שינוי, והשינוי יחול ככל שניווכח בתרומה של יישומי ווב 2.0 בלמידה.
אני מאמינה כי יישום ווב 2.0 - בלוגים חינוכיים, יכול להשתלב ולתרום רבות במערכת החינוך בכלל ובחינוך המיוחד בפרט. אני חושבת כי טמון פוטנציאל רב בשילוב הבלוג במערכת החינוך, תוך הכוונה והתאמה לאוכלוסיות השונות עימם אנו עובדים.
בנוסף לתוצר הלימודי, קיים ביישום זה תרומה משמעותית להיבטים נוספים, כגון: העלאת הדימוי והערכה עצמית, שיתוף בתוצרים, אינטראקציה עם חברים.
כאשר אנו מאפשרים לתלמידים לעבוד ביישומים חדשניים אנו עדים לשיתוף פעולה רב יותר מצידם, כעת לנו המורים נותר ליצוק לתוך היישום תכנים פדגוגיים מותאמים ולהוביל את הלמידה למחוזות רצויים.
יום שלישי, 30 בנובמבר 2010
יום ראשון, 21 בנובמבר 2010
ילדי הפייסבוק
"פייסבוק" מסרב לרדת מסדר היום, ובחדשות השבת האחרונה שודרה בערוץ 10 הכתבה -
"ילדי הפייסבוק", אני מזמינה אותכם להיכנס לקישור ולצפות בה.
הפוסט האחרון שכתבתי היה "האם פייסבוק מזיק לתלמידים", בעקבות הכתבה מצאתי לנכון להקדיש גם פוסט זה לנושא הכה מדובר.
מספר נתונים מתוך הכתבה בליווי התייחסותי -
יובל בן 11, ומיכל בת 9.5 הם שני אחים המוצגים בכתבה - האם שמתם לב כי שני האחים הללו הם בני פחות מגיל 13. פייסבוק אינו מאשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח חשבון, אך 70% מהילדים בני 8-13 מתחזקים פורפיל פייסבוק ונמצאים בו בין שעה לשלוש שעות ואף יותר. אז איך זה קורה? הילדים לומדים כי בצורה מאוד פשוטה הם יכולים להזין שנה אחרת מהשנה בה הם נולדו, כך, דרך אגב, מתקבלת הצגת נתונים שגויה לגבי גיל הילד.
"אמא ואבא משוחררים מתפקידם, העולם האמיתי הופך להיות למעניין פחות" - אמא ואבא אינם משוחררים מתפקידם! כן הישיבה מול המחשב, הגלישה ברשת, והשימוש ברשתות החברתיות מאפשרת להורים רבים לקבל שקט תעשייתי בבית. כאן מקור הטעות, הורים חייבים להמשיך את תפקידם גם ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים ברשת. תפקידם, להסביר, להבהיר ולפקוח עיניים על המתרחש. ילדים בגילאים הצעירים יאפשרו להורים לעשות זאת, ילדים בוגרים יותר כבר מסרבים לאשר את הוריהם כחברים בחשבון, והעסק נהיה מסובך יותר. ככל שננחיל לילדנו בגילאים הצעירים ערכי עבודה ברשת, אני מאמינה כי תהיה לכך השפעה בגילאים המבוגרים יותר.
"בגלל הפייסבוק אנחנו נפגשים הרבה פחות" - העידן הדיגטאלי, רשת האינטרנט פתחה בפניינו ובעיקר בפני ילדנו דרכי תקשורת שונים, הפגישות מתרחשות ברשת. איננו יכולים להתנגד לכך, אך עלינו לחשוף את הילדים למגוון אפשרויות תקשורת נוספות מלבד במחשב. אני חושבת כי שש שעות ביום מול פייסבוק זה מוגזם ועלינו לחשוף את הילדים לפעילויות ולחוויות נוספות הכוללות בין היתר פעילויות מחוץ לכיתה ולבית (טיולים למשל הם לא מילה גסה).
מעטים מהורים מתקרבים לרמת ההתמצאות של הילדים ברשת בכלל ובפייסבוק בפרט. להרבה מאוד הורים אין מושג מה קורה עם הילדים שלהם בפייסבוק. איגוד האינטנרנט הישראלי פתח סדנאות להיכרות עם הפייסבוק, ההורים מגיעים מתוך דאגה לילדיהם ללמוד ולהכיר את הממשק החדש. כדי להיות מעורים במה עובר על ילדינו וכדי להכיר את היתרונות והסכנות הטמונות בממשק זה, עלינו ללמוד אותו, להכיר את עולם הילדים ולהבין כמבוגרים איך לכוון את הילדים למקום בטוח ונכון בעת השימוש בכלי.
האוייבים הכי גדולים של הילדים בפייסבוק יכולים פשוט להיות החברים שלהם לכיתה - חרמות, הטרדות, הפצה של שמועות, השמצות מכוונות, פתיחת קבוצות חרם ונעצה של ילדים נגד ילדים אחרים - בהחלט איוב גדול. כמחנכת נתקלתי כבר מספר פעמים בקשיים חברתיים שנוצרים בעקבות כך. פתרון בית הספר בו אני עובדת הוא לאסור שימוש בפייסבוק בזמן בית הספר, אך מי שקבע החלטה זו אינו מבין כי האיסור בשימוש בבית הספר לא תורם כלל למניעת הבעיות להיפך לעיתים אף מגביר אותן. אנו כמורים ומחנכים חייבים ויכולים לתרום, להסביר ולהבהיר לגבי השימוש בכלי הפייסבוק - יתרונותיו וסכנותיו. אנו חייבים להיות מעורבים ולהביא את הילדים לידי מודעות בהשלכות הדברים הנכתבים ונאמרים ברשת ותוצאותיהם.
לסיכום מוצגים בכתבה מספר כללי התנהלות לגלישה בטוחה בפייסבוק?
1. הורים - למדו להשתמש בפייסבוק, פתחו חשבון, התנסו, הכירו ועזרו לילדים בעת השימוש בו.
2. הורים - שבו עם הילדים, קבעו כללים הנוגעים לאישור חברים. מי זה חבר שאני מאשר ומי לא?
3. ילדים יודעים לתפעל מערכות דיגטאליות מתקדמות אך לא תמיד מבינים את הסכנות הטמונות ברשת ואת הדרכים שהרשת מציעה להם כדי להגן על הפרטיות שלהם. בפייסבוק קיימת אפשרות של הגדרת פרטיות - הורים עזרו לילדים לקבוע את הגדרות הפרטיות.
לצד הסכנות הטמונות בפייסבוק, הכתבה מסתיימת בנימה אופטימית - פייסבוק אינו רק דברים רעים, פשוט צריך להיות ערניים למתרחש בה ולתוצאות של הדברים שנעשים בה.
אכן, פייסבוק היא המילה החמה! מבחינת הילדים - "אם אתה לא שם אתה לא קיים", אנו הורים, מחנכים, הדור המבוגר, היודע, מבין ומכיר בסכנות הטמונות בשימוש בפייסבוק חייבים להיות שם עבור ילדנו, עבור שימוש נכון ובעל תרומה משמעותית וחיובית. אנו חייבים להצטרף לילדינו בקדמה, ולהביא לעולם של הילדים את הידע ההבנה והניסיון שיש לנו כאנשים מבוגרים!
"ילדי הפייסבוק", אני מזמינה אותכם להיכנס לקישור ולצפות בה.
הפוסט האחרון שכתבתי היה "האם פייסבוק מזיק לתלמידים", בעקבות הכתבה מצאתי לנכון להקדיש גם פוסט זה לנושא הכה מדובר.
מספר נתונים מתוך הכתבה בליווי התייחסותי -
יובל בן 11, ומיכל בת 9.5 הם שני אחים המוצגים בכתבה - האם שמתם לב כי שני האחים הללו הם בני פחות מגיל 13. פייסבוק אינו מאשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח חשבון, אך 70% מהילדים בני 8-13 מתחזקים פורפיל פייסבוק ונמצאים בו בין שעה לשלוש שעות ואף יותר. אז איך זה קורה? הילדים לומדים כי בצורה מאוד פשוטה הם יכולים להזין שנה אחרת מהשנה בה הם נולדו, כך, דרך אגב, מתקבלת הצגת נתונים שגויה לגבי גיל הילד.
"אמא ואבא משוחררים מתפקידם, העולם האמיתי הופך להיות למעניין פחות" - אמא ואבא אינם משוחררים מתפקידם! כן הישיבה מול המחשב, הגלישה ברשת, והשימוש ברשתות החברתיות מאפשרת להורים רבים לקבל שקט תעשייתי בבית. כאן מקור הטעות, הורים חייבים להמשיך את תפקידם גם ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים ברשת. תפקידם, להסביר, להבהיר ולפקוח עיניים על המתרחש. ילדים בגילאים הצעירים יאפשרו להורים לעשות זאת, ילדים בוגרים יותר כבר מסרבים לאשר את הוריהם כחברים בחשבון, והעסק נהיה מסובך יותר. ככל שננחיל לילדנו בגילאים הצעירים ערכי עבודה ברשת, אני מאמינה כי תהיה לכך השפעה בגילאים המבוגרים יותר.
"בגלל הפייסבוק אנחנו נפגשים הרבה פחות" - העידן הדיגטאלי, רשת האינטרנט פתחה בפניינו ובעיקר בפני ילדנו דרכי תקשורת שונים, הפגישות מתרחשות ברשת. איננו יכולים להתנגד לכך, אך עלינו לחשוף את הילדים למגוון אפשרויות תקשורת נוספות מלבד במחשב. אני חושבת כי שש שעות ביום מול פייסבוק זה מוגזם ועלינו לחשוף את הילדים לפעילויות ולחוויות נוספות הכוללות בין היתר פעילויות מחוץ לכיתה ולבית (טיולים למשל הם לא מילה גסה).
מעטים מהורים מתקרבים לרמת ההתמצאות של הילדים ברשת בכלל ובפייסבוק בפרט. להרבה מאוד הורים אין מושג מה קורה עם הילדים שלהם בפייסבוק. איגוד האינטנרנט הישראלי פתח סדנאות להיכרות עם הפייסבוק, ההורים מגיעים מתוך דאגה לילדיהם ללמוד ולהכיר את הממשק החדש. כדי להיות מעורים במה עובר על ילדינו וכדי להכיר את היתרונות והסכנות הטמונות בממשק זה, עלינו ללמוד אותו, להכיר את עולם הילדים ולהבין כמבוגרים איך לכוון את הילדים למקום בטוח ונכון בעת השימוש בכלי.
האוייבים הכי גדולים של הילדים בפייסבוק יכולים פשוט להיות החברים שלהם לכיתה - חרמות, הטרדות, הפצה של שמועות, השמצות מכוונות, פתיחת קבוצות חרם ונעצה של ילדים נגד ילדים אחרים - בהחלט איוב גדול. כמחנכת נתקלתי כבר מספר פעמים בקשיים חברתיים שנוצרים בעקבות כך. פתרון בית הספר בו אני עובדת הוא לאסור שימוש בפייסבוק בזמן בית הספר, אך מי שקבע החלטה זו אינו מבין כי האיסור בשימוש בבית הספר לא תורם כלל למניעת הבעיות להיפך לעיתים אף מגביר אותן. אנו כמורים ומחנכים חייבים ויכולים לתרום, להסביר ולהבהיר לגבי השימוש בכלי הפייסבוק - יתרונותיו וסכנותיו. אנו חייבים להיות מעורבים ולהביא את הילדים לידי מודעות בהשלכות הדברים הנכתבים ונאמרים ברשת ותוצאותיהם.
לסיכום מוצגים בכתבה מספר כללי התנהלות לגלישה בטוחה בפייסבוק?
1. הורים - למדו להשתמש בפייסבוק, פתחו חשבון, התנסו, הכירו ועזרו לילדים בעת השימוש בו.
2. הורים - שבו עם הילדים, קבעו כללים הנוגעים לאישור חברים. מי זה חבר שאני מאשר ומי לא?
3. ילדים יודעים לתפעל מערכות דיגטאליות מתקדמות אך לא תמיד מבינים את הסכנות הטמונות ברשת ואת הדרכים שהרשת מציעה להם כדי להגן על הפרטיות שלהם. בפייסבוק קיימת אפשרות של הגדרת פרטיות - הורים עזרו לילדים לקבוע את הגדרות הפרטיות.
לצד הסכנות הטמונות בפייסבוק, הכתבה מסתיימת בנימה אופטימית - פייסבוק אינו רק דברים רעים, פשוט צריך להיות ערניים למתרחש בה ולתוצאות של הדברים שנעשים בה.
אכן, פייסבוק היא המילה החמה! מבחינת הילדים - "אם אתה לא שם אתה לא קיים", אנו הורים, מחנכים, הדור המבוגר, היודע, מבין ומכיר בסכנות הטמונות בשימוש בפייסבוק חייבים להיות שם עבור ילדנו, עבור שימוש נכון ובעל תרומה משמעותית וחיובית. אנו חייבים להצטרף לילדינו בקדמה, ולהביא לעולם של הילדים את הידע ההבנה והניסיון שיש לנו כאנשים מבוגרים!
יום שני, 15 בנובמבר 2010
האם פייסבוק מזיק לתלמידים?
בתקופה האחרונה כתבות רבות מתפרסמות בנושא הפייסבוק ותועלתו, אנו עדים ליתרונותיו אך גם לחסרונותיו ולקשיים שונים שהשימוש בו מעלה. בבית הספר בו אני מלמדת אסורה כניסת התלמידים לפייסבוק בשעות בית הספר ואני תוהה האם זו החלטה נכונה?
השבוע התפרסמה ב- YNET כתבה - מה מזיק יותר לילדים: פייסבוק או טלוויזיה? / גל מור
הנחת היסוד של הכתבה היא כי הדור שלנו גדל על האמירה כי טלוויזיה תעשה לנו חור במוח, הדור של היום גדל על האמירה כי פייסבוק יעשה להם חור במוח.
בכתבה מוצגים מספר מחקרים, הקובעים כי ילדים שבילו שעתיים ויותר ביום או בצפייה בטלוויזיה או במשחק מחשב גילו קשיים פסיכולוגיים. המחקרים אינם עושים הבחנה בין טלווזייה למחשב הם קובעים כי ילדים הנמצאים מול מסך, טלוויזיה או מחשב, הישגיהם הלימודים מתדרדרים.
הכתבה מציגה היבט נוסף הקיים היום אצל הדור הצעיר והוא התמודדות עם ריבוי משימות (מולטיטסקינג), מחקרים מראים כי התמודדות עם מספר משימות בו זמנית מהווה חסרון כשילדים אלו באים ללמוד בכיתה, הם מוסחים במהירות ומתקשים להתרכז בלמידה.
בסוף הכתבה עוסק מור בפגיעה המשפחתית בעקבות התקדמות הטכנולוגיה. הנוער של היום המוצף מכשירים דיגיטליים שונים ועסוק בו, דבר הבא על חשבון חוויות משפחתיות משותפות.
קשה להתחרות היום באמצעים הדיגטליים החדשניים, וגם לא נכון יהיה להתחרות בהם. אולי כאן מקומו של המשפט -"אם אתה לא יכול לנצח אותם תצטרף אליהם" - וזהו המקום בו אנו יכולים להגיע אל הנוער הצעיר גם בפן המשפחתי בהבנה של הכלים החדשניים, ויצירת איזון ושיווי משקל בין חוויות משפחתיות לבין שימוש במדיה דיגטלית כזו או אחרת.
וגם בלמידה, באמצעות שילוב הקידמה הטכנולוגית במערכת החינוך בצורה שקולה ומאוזנת.
בסמסטר הראשון חקרתי (יחד עם נעמי פורת) את נושא שילוב רשתות חברתיות בלמידת תחום תוכן והגענו למספר תובנות -
ראשית, הרשתות החברתיות מאפשרות בניית קהילה לומדת ומתפתחת, היוצרת את הידע בעצמה.
שנית, על מנת שמערכת החינוך תמשיך להיות משמעותית לתלמידיה, עליה להטמיע בפדגוגיה את הטכנולוגיות וביניהן הרשתות החברתיות.
שלישית, הלמידה באמצעות רשתות חברתיות מחייבת שילוב המורה כמתווך ויוצר הפעילויות ומהווה אחד מעמודי התווך של רשת חברתית לימודית זו.
ולבסוף, טכנולוגיית הרשת החברתית הינה חדשה וחדשנית ועשויה לאתגר מורים ותלמידים להשתמש בה, בעת השימוש חשוב שהמורים יהיו מודעים לקשיים ולסכנות וישנו תפיסות מסורתיות בנוגע להוראה מחד ולשימושי המחשב מאידך.
תובנות אלו מהוות מבחינתי את התשובה לשאלה האם פייסבוק מזיק לתלמידים וכן להחלטה בבית ספרי לגבי איסור בדבר השימוש בפייסבוק. במקום לפתוח בחזית ומלחמה מול התלמידים שלנו שבין כה וכה נמצאים בפייסבוק שעות רבות של היום, נוכל להצטרף אליהם ולהשתמש בכלים החדשניים אלו לסגנון למידה אחר, אך בעל משמעות לא פחותה.
אכן מחכה לנו התמודדות לא פשוטה אך מאתגרת, מעניינת, וכזו שתשאיר אותנו רלבנטים בעולם התלמידים.
השבוע התפרסמה ב- YNET כתבה - מה מזיק יותר לילדים: פייסבוק או טלוויזיה? / גל מור
הנחת היסוד של הכתבה היא כי הדור שלנו גדל על האמירה כי טלוויזיה תעשה לנו חור במוח, הדור של היום גדל על האמירה כי פייסבוק יעשה להם חור במוח.
בכתבה מוצגים מספר מחקרים, הקובעים כי ילדים שבילו שעתיים ויותר ביום או בצפייה בטלוויזיה או במשחק מחשב גילו קשיים פסיכולוגיים. המחקרים אינם עושים הבחנה בין טלווזייה למחשב הם קובעים כי ילדים הנמצאים מול מסך, טלוויזיה או מחשב, הישגיהם הלימודים מתדרדרים.
הכתבה מציגה היבט נוסף הקיים היום אצל הדור הצעיר והוא התמודדות עם ריבוי משימות (מולטיטסקינג), מחקרים מראים כי התמודדות עם מספר משימות בו זמנית מהווה חסרון כשילדים אלו באים ללמוד בכיתה, הם מוסחים במהירות ומתקשים להתרכז בלמידה.
בסוף הכתבה עוסק מור בפגיעה המשפחתית בעקבות התקדמות הטכנולוגיה. הנוער של היום המוצף מכשירים דיגיטליים שונים ועסוק בו, דבר הבא על חשבון חוויות משפחתיות משותפות.
קשה להתחרות היום באמצעים הדיגטליים החדשניים, וגם לא נכון יהיה להתחרות בהם. אולי כאן מקומו של המשפט -"אם אתה לא יכול לנצח אותם תצטרף אליהם" - וזהו המקום בו אנו יכולים להגיע אל הנוער הצעיר גם בפן המשפחתי בהבנה של הכלים החדשניים, ויצירת איזון ושיווי משקל בין חוויות משפחתיות לבין שימוש במדיה דיגטלית כזו או אחרת.
וגם בלמידה, באמצעות שילוב הקידמה הטכנולוגית במערכת החינוך בצורה שקולה ומאוזנת.
בסמסטר הראשון חקרתי (יחד עם נעמי פורת) את נושא שילוב רשתות חברתיות בלמידת תחום תוכן והגענו למספר תובנות -
ראשית, הרשתות החברתיות מאפשרות בניית קהילה לומדת ומתפתחת, היוצרת את הידע בעצמה.
שנית, על מנת שמערכת החינוך תמשיך להיות משמעותית לתלמידיה, עליה להטמיע בפדגוגיה את הטכנולוגיות וביניהן הרשתות החברתיות.
שלישית, הלמידה באמצעות רשתות חברתיות מחייבת שילוב המורה כמתווך ויוצר הפעילויות ומהווה אחד מעמודי התווך של רשת חברתית לימודית זו.
ולבסוף, טכנולוגיית הרשת החברתית הינה חדשה וחדשנית ועשויה לאתגר מורים ותלמידים להשתמש בה, בעת השימוש חשוב שהמורים יהיו מודעים לקשיים ולסכנות וישנו תפיסות מסורתיות בנוגע להוראה מחד ולשימושי המחשב מאידך.
תובנות אלו מהוות מבחינתי את התשובה לשאלה האם פייסבוק מזיק לתלמידים וכן להחלטה בבית ספרי לגבי איסור בדבר השימוש בפייסבוק. במקום לפתוח בחזית ומלחמה מול התלמידים שלנו שבין כה וכה נמצאים בפייסבוק שעות רבות של היום, נוכל להצטרף אליהם ולהשתמש בכלים החדשניים אלו לסגנון למידה אחר, אך בעל משמעות לא פחותה.
אכן מחכה לנו התמודדות לא פשוטה אך מאתגרת, מעניינת, וכזו שתשאיר אותנו רלבנטים בעולם התלמידים.
יום שני, 8 בנובמבר 2010
ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת
במסגרת הקורס של דר' נטע נוצר, אסטרטגיות מתקדמות ללמידה והוראה, התבקשנו לסכם ולנתח מאמר. לאחר שיטוט באתרים שונים נתקלתי במאמר של יוסי בר ומוטי פרנק בנושא ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. בפוסט זה בחרתי להציג את עיקריי הדברים הנאמרים במאמר, המאמר המלא נמצא בקישור הבא:
http://www2.colman.ac.il/al_hagova/7/03.pdf
בעשור האחרון נפוצה תופעת בעיות המשמעת בקרב תלמידי החינוך הגבוה, מרצים רבים מתמודדים עם השאלה כיצד עליהם לפעול ולהתנהג עם בעיה זו. המאמר עוסק בבעיות משמעת בקרב סטודנטים במכללות ואוניברסיטאות בארץ, סוקר דרכים להתמודדות עם בעיית המשמעת ומציע דרכים נוספות להתמודדות.
כותבי המאמר מציינים שלושה גורמים עיקריים המכבידים על בעיות משמעת:
• השפעת סקרי ההוראה על המרצים – מרצים אשר אינם מקפידים על בעיות משמעת על מנת שיקבלו ציון גבוה בקרב הסטודנטים בסקרי ההוראה המשמשים כמדד לקביעות וקידום.
• אחריות ללמידה – נובעת מאמונת המרצים כי הסטודנטים הנם אנשים בוגרים האחראים ללמידתם, תפקיד המרצה - ללמד ולא להתעסק עם בעיות משמעת.
• כיתות גדולות והטרוגניות - יוצרות אצל הסטודנטים חוסר הבנה, שעמום והפרעה לשיעור.
הקושי בתחום זה, הוביל את כותבי המאמר לעסוק בנושא ולהציע דרכים להתמודדות עם בעיות משמעת בכיתה: הוראה טובה. מחקרים מוכיחים כי הוראה מגוונת, מאורגנת, ומפורטת, יוצרת התלהבות בקרב הסטודנטים, אתגר אינטלקטואלי, ואווירה לימודית חיובית בכיתה. מורים אלו חווים פחות בעיות משמעת בכיתה. יחסים טובים עם התלמידים, ניהול כיתה יעיל, יצירת אקלים כיתה חיובי. לצד רעיונות אלו, מציגים כותבי המאמר דרך אחת מרכזית, אשר לדעתם יעילה ביותר בטיפול בבעיות המשמעת - ניהול כיתה יעיל לטיפול בבעיות משמעת: הפעלת "סמכות דיאלוגית" והגדרת כללים וגבולות.
סמכות דיאלוגית משמעה קביעת כללים וחוקים להתנהגות הסטודנטים, תוך קיום דיאלוג עימם לגבי עיצובם והבהרת מהותם. הדיאלוג מקדם את השמירה על כללי המשמעת מכיוון שהסטודנטים חשים שותפים לתהליך עיצוב הכללים ומרגישים כי עמדתם נשמעת וזוכה להתייחסות. על מנת לקיים סמכות דיאלוגית יש לגלות התחשבות בצרכי הסטודנטים, אשר תתרום לניהול יעיל של בעיות משמעת בכיתה, כגון: עיצוב מעט כללים הניתנים לאכיפה, הגדרת הכללים במשותף עם הסטודנטים, הצגת הכללים בתחילת השנה, הצגת רציונל הכללים, העברת המסר באופן רגוע אך סמכותי ולבסוף הקפדה על עקביות, אכיפה ותגובה על אשר הוחלט.
כותבי המאמר טוענים כי מרצים השולטים במיומנויות לניהול כיתה, מעצבים נורמות התנהגות בכיתה ובאופן ישיר מפחיתים את הסיכוי להפרת כללי המשמעת.
הבחירה במאמר זה נבעה מההכרות עם הנושא בשטח, הן כסטודנטית הנתקלת בהתמודדות המרצים עם בעיות משמעת במהלך הקורסים, והן כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד, בו לומדים תלמידים בעלי הפרעות התנהגות.
כסטודנטית, בסמסטר זה, אני לומדת שני קורסים בכיתות גדולות והטרוגניות אשר עולות בהן בעיות משמעת. רק בשיעור האחרון הרהרתי לעצמי, כמה לא הייתי רוצה לעמוד כמרצה מול קבוצה כה גדולה של סטודנטים ולעסוק בבעיות משמעת. האם האחריות לעניין במהלך השיעור היא זו שתוביל להורדה בבעיות המשמעת? כן, אני מאמינה שהרבה נעוץ בכך, אך לא די בכך. לבעיות המשמעת שני צדדים, האחד המרצה, החייב להציג את כלליו באופן בהיר וברור, תוך התחשבות בצרכי הסטודנטים. בנוסף, על המרצה מוטלת האחריות לעניין, לאתגר בשיעור, אך האם דבר זה אפשרי בכיתה כה גדולה והטרוגנית? קשה אך אפשרי. הרצאות בהן מידת העניין תהיה גבוהה ומאתגרת בעיות המשמעת יפחתו.
ואילו הצד השני, הסטודנט, אינו יכול להטיל את כל האשמה על המרצה. הסטודנט, אדם מבוגר, הגיע ללמוד מתוך בחירה ואינו מוחזק בכוח בכיתה, עליו לגלות אחריות ולהתנהג בהתאם.
הסמכות הדיאלוגית אותה מציעים כותבי המאמר מורכבת מאותם שני הצדדים – המורה והסטודנט, כל אחד והאחריות שלו, תוך שיתוף פעולה בין שני הצדדים בבנייה ושמירה על הכללים.
כמורה בבית הספר, התמודדות עם בעיות המשמעת מהווה מרכיב ועיסוק מרכזי בעבודתי. במהלך השנים נוכחתי כי שיעורים מעניינים, המתחשבים במגוון רחב של יכולות וקשיים הם השיעורים המוצלחים בהם בעיות המשמעת פוחתות.
במהלך כתיבת סיכום זה עולה בראשי תהיה נוספת שמעניין לחוקרה - האם קיים קשר בין תלמיד בעל קושי בבעיות משמעת בכיתה לבין התנהגותו כסטודנט במכללה?
על כך אין לי תשובה, אך בטוחה אני כי נושא בעיות המשמעת במכללות ובאוניברסיטאות יעסיק עוד רבות את אנשי האקדמיה וישפיע על אופי השיעורים ומהלכם.
מקור המאמר:
בר, י. ופרנק מ. (2008). ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. על הגובה: כתב עת לענייני הוראה בחינוך הגבוה, גיליון 7, 8-12.
http://www2.colman.ac.il/al_hagova/7/03.pdf
בעשור האחרון נפוצה תופעת בעיות המשמעת בקרב תלמידי החינוך הגבוה, מרצים רבים מתמודדים עם השאלה כיצד עליהם לפעול ולהתנהג עם בעיה זו. המאמר עוסק בבעיות משמעת בקרב סטודנטים במכללות ואוניברסיטאות בארץ, סוקר דרכים להתמודדות עם בעיית המשמעת ומציע דרכים נוספות להתמודדות.
כותבי המאמר מציינים שלושה גורמים עיקריים המכבידים על בעיות משמעת:
• השפעת סקרי ההוראה על המרצים – מרצים אשר אינם מקפידים על בעיות משמעת על מנת שיקבלו ציון גבוה בקרב הסטודנטים בסקרי ההוראה המשמשים כמדד לקביעות וקידום.
• אחריות ללמידה – נובעת מאמונת המרצים כי הסטודנטים הנם אנשים בוגרים האחראים ללמידתם, תפקיד המרצה - ללמד ולא להתעסק עם בעיות משמעת.
• כיתות גדולות והטרוגניות - יוצרות אצל הסטודנטים חוסר הבנה, שעמום והפרעה לשיעור.
הקושי בתחום זה, הוביל את כותבי המאמר לעסוק בנושא ולהציע דרכים להתמודדות עם בעיות משמעת בכיתה: הוראה טובה. מחקרים מוכיחים כי הוראה מגוונת, מאורגנת, ומפורטת, יוצרת התלהבות בקרב הסטודנטים, אתגר אינטלקטואלי, ואווירה לימודית חיובית בכיתה. מורים אלו חווים פחות בעיות משמעת בכיתה. יחסים טובים עם התלמידים, ניהול כיתה יעיל, יצירת אקלים כיתה חיובי. לצד רעיונות אלו, מציגים כותבי המאמר דרך אחת מרכזית, אשר לדעתם יעילה ביותר בטיפול בבעיות המשמעת - ניהול כיתה יעיל לטיפול בבעיות משמעת: הפעלת "סמכות דיאלוגית" והגדרת כללים וגבולות.
סמכות דיאלוגית משמעה קביעת כללים וחוקים להתנהגות הסטודנטים, תוך קיום דיאלוג עימם לגבי עיצובם והבהרת מהותם. הדיאלוג מקדם את השמירה על כללי המשמעת מכיוון שהסטודנטים חשים שותפים לתהליך עיצוב הכללים ומרגישים כי עמדתם נשמעת וזוכה להתייחסות. על מנת לקיים סמכות דיאלוגית יש לגלות התחשבות בצרכי הסטודנטים, אשר תתרום לניהול יעיל של בעיות משמעת בכיתה, כגון: עיצוב מעט כללים הניתנים לאכיפה, הגדרת הכללים במשותף עם הסטודנטים, הצגת הכללים בתחילת השנה, הצגת רציונל הכללים, העברת המסר באופן רגוע אך סמכותי ולבסוף הקפדה על עקביות, אכיפה ותגובה על אשר הוחלט.
כותבי המאמר טוענים כי מרצים השולטים במיומנויות לניהול כיתה, מעצבים נורמות התנהגות בכיתה ובאופן ישיר מפחיתים את הסיכוי להפרת כללי המשמעת.
הבחירה במאמר זה נבעה מההכרות עם הנושא בשטח, הן כסטודנטית הנתקלת בהתמודדות המרצים עם בעיות משמעת במהלך הקורסים, והן כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד, בו לומדים תלמידים בעלי הפרעות התנהגות.
כסטודנטית, בסמסטר זה, אני לומדת שני קורסים בכיתות גדולות והטרוגניות אשר עולות בהן בעיות משמעת. רק בשיעור האחרון הרהרתי לעצמי, כמה לא הייתי רוצה לעמוד כמרצה מול קבוצה כה גדולה של סטודנטים ולעסוק בבעיות משמעת. האם האחריות לעניין במהלך השיעור היא זו שתוביל להורדה בבעיות המשמעת? כן, אני מאמינה שהרבה נעוץ בכך, אך לא די בכך. לבעיות המשמעת שני צדדים, האחד המרצה, החייב להציג את כלליו באופן בהיר וברור, תוך התחשבות בצרכי הסטודנטים. בנוסף, על המרצה מוטלת האחריות לעניין, לאתגר בשיעור, אך האם דבר זה אפשרי בכיתה כה גדולה והטרוגנית? קשה אך אפשרי. הרצאות בהן מידת העניין תהיה גבוהה ומאתגרת בעיות המשמעת יפחתו.
ואילו הצד השני, הסטודנט, אינו יכול להטיל את כל האשמה על המרצה. הסטודנט, אדם מבוגר, הגיע ללמוד מתוך בחירה ואינו מוחזק בכוח בכיתה, עליו לגלות אחריות ולהתנהג בהתאם.
הסמכות הדיאלוגית אותה מציעים כותבי המאמר מורכבת מאותם שני הצדדים – המורה והסטודנט, כל אחד והאחריות שלו, תוך שיתוף פעולה בין שני הצדדים בבנייה ושמירה על הכללים.
כמורה בבית הספר, התמודדות עם בעיות המשמעת מהווה מרכיב ועיסוק מרכזי בעבודתי. במהלך השנים נוכחתי כי שיעורים מעניינים, המתחשבים במגוון רחב של יכולות וקשיים הם השיעורים המוצלחים בהם בעיות המשמעת פוחתות.
במהלך כתיבת סיכום זה עולה בראשי תהיה נוספת שמעניין לחוקרה - האם קיים קשר בין תלמיד בעל קושי בבעיות משמעת בכיתה לבין התנהגותו כסטודנט במכללה?
על כך אין לי תשובה, אך בטוחה אני כי נושא בעיות המשמעת במכללות ובאוניברסיטאות יעסיק עוד רבות את אנשי האקדמיה וישפיע על אופי השיעורים ומהלכם.
מקור המאמר:
בר, י. ופרנק מ. (2008). ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. על הגובה: כתב עת לענייני הוראה בחינוך הגבוה, גיליון 7, 8-12.
יום שני, 1 בנובמבר 2010
תחילתו של הסוף...
מרוץ הזמן הוביל אותנו לתחילתו של סמסטר רביעי ואחרון בלימודים!
רק לפני שנה הרגשתי כה מבולבלת, לא בטוחה, טרודה, וחוששת מהחזרה להיותי "תלמידה". אך הזמן רץ, הלימודים סחפו, קורסים שונים, קריאת מאמרים, מטלות, גלגל השיניים החל להסתובב במהירות רבה והלימודים הפכו לשגרה.
היום, סמסטר אחד לפני הסוף, אני כבר מרגישה את תרומתה של הלמידה הן בהתפתחות האישית מקצועית שלי והן בתפקידי החדש כמורה למחשבים בבית הספר.
תחילתו של הסמסטר הביא עמו את החזרה לכתיבה בבלוג האישי. זהו הסמסטר השלישי שאנו עובדים על פרוייקט זה ואצלי עדיין מהדהד כל הזמן בראש הפוסט הראשון - מפוחדת, מבולבלת, דואגת, ונרגשת לקראת עבודה חדשה עם כלי חדש.
היום לאחר שני סמסטרים בו אני מפעילה בלוג זה עדיין עולים בי חששות לקראת כל פוסט, הנובעים בעיקר מהרצון למשוך, לעניין, לענות על הדרישות ולחוש בהתקדמות האישית בעבודה עם הכלי, אך אני חשה את ההתקדמות שחלה בי בכתיבה ובעבודה עם הכלי.
הסמסטר החדש הביא עמו קורסים חדשים, מרצים מוכרים וחדשים, מגוון של מטלות, ופרוייקט הסמינריון.
נעמי ואני בחרנו לערוך את פרוייקט הסימנריון בנושא -
"שילוב בלוג לימודי לשיפור יכולת ההבעה בתכנית "סינגור עצמי" אצל תלמידים עם לקויות למידה".
לא בכדי נבחר הבלוג ככלי המוביל את הסמינריון, ההתנסות בכתיבה בבלוג והכרתו היא שהובילה אותנו לבחירה ולשילובו בתהליך הלמידה. בפוסט זה ברצוני להציג התרשמות ראשונית מתחילת העבודה.
הכיתה שנבחרה לפרוייקט הסמינריון היא כיתה ח' בבית ספר שפרירים (בי"ס לחינוך מיוחד בו אנו מלמדות), של תלמידים לקויי למידה עם קשיים נוספים המלווים אותם כגון קשיים חברתיים, רגשיים וכדו'.
לקראת השיעורים הראשונים החששות שליוו אותי בתחילת הדרך בעבודה עם הבלוג הציפו אותי שוב, חששתי כי חששות אלו יצרו התנגדות של התלמידים לעבודה ויהוו בעיה. אך לתדהמתי גיליתי, כי התלמידים (כן, גם אלו מהחינוך המיוחד) פוחדים הרבה פחות מאיתנו מחשיפה לכלים טכנולוגיים חדשים והתמודדות עימם. נכון אמנם העבודה הרבה יותר מובנת וברורה אך אין את ההתנגדות והפחד שמלווה את עולם המבוגרים מהתמודדות עם כלי חדש, פחד בו אני חשתי לפני תחילת העבודה עם הכלי.
השימוש בבלוג כפרוייקט עבודה עם התלמידים, איפשר לי בפעם הראשונה במהלך התואר לראות את החיבור בין הכלים איתם אנו מתנסים באופן תיאורטי ובין השטח, הצמא, רוצה, מחפש ואף דורש התקדמות ועבודה עם כלים טכנולוגיים חדשים, בנוסף ליישומי האופיס אותם אנו כה רגילים ללמד במערכת החינוך, ולעיתים קרובות אף נהנים מהנוחות שבכך.
איני יכולה להציג בפוסט זה מסקנות לגבי תרומת הכלי ללמידה ולנושא בו הסמינריון עוסק - "סינגור עצמי", אך אני חשה את ההתלהבות ואת שיתוף הפעולה של הילדים בעבודה.
רק לפני שנה הרגשתי כה מבולבלת, לא בטוחה, טרודה, וחוששת מהחזרה להיותי "תלמידה". אך הזמן רץ, הלימודים סחפו, קורסים שונים, קריאת מאמרים, מטלות, גלגל השיניים החל להסתובב במהירות רבה והלימודים הפכו לשגרה.
היום, סמסטר אחד לפני הסוף, אני כבר מרגישה את תרומתה של הלמידה הן בהתפתחות האישית מקצועית שלי והן בתפקידי החדש כמורה למחשבים בבית הספר.
תחילתו של הסמסטר הביא עמו את החזרה לכתיבה בבלוג האישי. זהו הסמסטר השלישי שאנו עובדים על פרוייקט זה ואצלי עדיין מהדהד כל הזמן בראש הפוסט הראשון - מפוחדת, מבולבלת, דואגת, ונרגשת לקראת עבודה חדשה עם כלי חדש.
היום לאחר שני סמסטרים בו אני מפעילה בלוג זה עדיין עולים בי חששות לקראת כל פוסט, הנובעים בעיקר מהרצון למשוך, לעניין, לענות על הדרישות ולחוש בהתקדמות האישית בעבודה עם הכלי, אך אני חשה את ההתקדמות שחלה בי בכתיבה ובעבודה עם הכלי.
הסמסטר החדש הביא עמו קורסים חדשים, מרצים מוכרים וחדשים, מגוון של מטלות, ופרוייקט הסמינריון.
נעמי ואני בחרנו לערוך את פרוייקט הסימנריון בנושא -
"שילוב בלוג לימודי לשיפור יכולת ההבעה בתכנית "סינגור עצמי" אצל תלמידים עם לקויות למידה".
לא בכדי נבחר הבלוג ככלי המוביל את הסמינריון, ההתנסות בכתיבה בבלוג והכרתו היא שהובילה אותנו לבחירה ולשילובו בתהליך הלמידה. בפוסט זה ברצוני להציג התרשמות ראשונית מתחילת העבודה.
הכיתה שנבחרה לפרוייקט הסמינריון היא כיתה ח' בבית ספר שפרירים (בי"ס לחינוך מיוחד בו אנו מלמדות), של תלמידים לקויי למידה עם קשיים נוספים המלווים אותם כגון קשיים חברתיים, רגשיים וכדו'.
לקראת השיעורים הראשונים החששות שליוו אותי בתחילת הדרך בעבודה עם הבלוג הציפו אותי שוב, חששתי כי חששות אלו יצרו התנגדות של התלמידים לעבודה ויהוו בעיה. אך לתדהמתי גיליתי, כי התלמידים (כן, גם אלו מהחינוך המיוחד) פוחדים הרבה פחות מאיתנו מחשיפה לכלים טכנולוגיים חדשים והתמודדות עימם. נכון אמנם העבודה הרבה יותר מובנת וברורה אך אין את ההתנגדות והפחד שמלווה את עולם המבוגרים מהתמודדות עם כלי חדש, פחד בו אני חשתי לפני תחילת העבודה עם הכלי.
השימוש בבלוג כפרוייקט עבודה עם התלמידים, איפשר לי בפעם הראשונה במהלך התואר לראות את החיבור בין הכלים איתם אנו מתנסים באופן תיאורטי ובין השטח, הצמא, רוצה, מחפש ואף דורש התקדמות ועבודה עם כלים טכנולוגיים חדשים, בנוסף ליישומי האופיס אותם אנו כה רגילים ללמד במערכת החינוך, ולעיתים קרובות אף נהנים מהנוחות שבכך.
איני יכולה להציג בפוסט זה מסקנות לגבי תרומת הכלי ללמידה ולנושא בו הסמינריון עוסק - "סינגור עצמי", אך אני חשה את ההתלהבות ואת שיתוף הפעולה של הילדים בעבודה.
תחילתו של הסוף -סמסטר חדש, התחלות חדשות, פרוייקטים שמתחילים לקבל פנים אמיתיות בשטח ובעבודה, עם כל אלה נפתחה לה עוד שנה שבקרוב מגיעה לסופה!
הירשם ל-
רשומות (Atom)
