לאחר צפייה בסרטון - "תמיכה בימי הביניים" מצאתי הקבלות רבות לימנו לתחושותיי בנושאים טכנולגיים וגם אישיים...
תחילה, חשבתי לפצל את הסרט לשניים - הראשון, 38 השניות הראשונות, בהן עוד חשבתי כי הנזיר מתקשה להתמודד עם טכנולוגיה חדשה - האם זהו לפטופ המונח לפניו על שולחנו? השני, החל מהשניה ה-39 הבנתי כי הטכנולוגיה החדשה עמה הוא מתקשה להתמודד הינה - ס פ ר! לאחר צפייה חוזרת ונשנית בסרטון, מצאתי הקבלות רבות לעולם הטכנולוגי (ולא רק...) של ימנו ומצאתי לנכון להציגן בפוסט זה תוך התייחסות לדברי הנזירים. הנזיר: "לא הצלחתי לעשות דבר כל הבוקר בגלל זה..." - מכירים את התחושה, כאשר נתקלים בבעיה, המטרידה את מנוחתך ולא מאפשרת לעסוק בעניינים אחרים עד שנמצא הפתרון... כתיבת פוסט זה נדחתה כבר מספר פעמים, בכל פעם כשכבר התיישבתי, טלפון אחר צלצל וההטריד את מנוחתי ודחה את הכתיבה לזמן אחר... נזיר תומך: "אנחנו מציגים את הטכנולוגיה החדשה וכולם רוצים עזרה מיידית..." - מוכר, גם אנחנו רוצות עזרה ותמיכה לאחר כל טכנולוגיה חדשה שנחשפת בפניינו... נזיר: "הגעתי עד לשלב זה אבל הפסקתי, פחדתי שחלק מהטקסט יעלם..." - שוב נשמע מוכר?! אנו מפחדים ללחוץ לנסות ולהעיז, שמא נהרוס משהו, שמא נמחק משהו, שמא נפגע במשהו חשוב, ואנו בוחרים פשוט להפסיק. נזיר תומך: "הדבר הזה שומר כמה מאות של דפים..." - נפלאות הטכנולוגיה!!!!! נזיר תומך: "עכשיו זה נסגר והכל נשמר בפנים?..." - מזכיר קצת את המחשב, לא?! נזיר: "בטוח שכלום לא נאבד..."- אנו שומרים במחשב אבל גם מדפיסים ומתייקים, ליתר ביטחון! נזיר תומך: "הכל נשמר אלא אם יעלה באש...מה שלא סביר שיקרה" - ובמחשב? סביר גם סביר, לפני מספר שנים נגנב מחשבי האישי מביתי ובו חומרים רבים ללא גיבוי! כמה מאיתנו מגבים את החומרים במחשב?! הנזיר התומך כבר עומד לעזוב, אך הנזיר שוב נתקל בבעיה, "לא מצליח לפתוח את הספר...", מנסה מהצד הלא נכון - כמה פעמים קרה לנו שניסינו מהצד הלא נכון, שהתקלה הייתה כה פשוטה עד שהתביישנו שפנינו לעזרה... נזיר תומך: "האם קראת את הוראות השימוש..." - ואתם קראתם?
תגובות הנזירים בסרטון הדהימו אותי בהיותן כה דומות להתמודדויות שלנו היום עם טכנולוגיות חדשות. אם במקום ספר היה מונח לפני הנזיר מחשב נישא, התגובות בסרטון היו מתאימות כמעט אחת לאחד. אז מה בכל זאת השתנה אצלנו בני האדם מאז ימי הביניים?
במהלך הימים האחרונים נתקלתי בכתבתו של פרופ' שיזף רפאלי בנושא "איך שורדים את עידן גוגל" (מתוך עיתון כלכליסט) אשר העלתה בי מחשבות ותובנות, תהיות ושאלות והשאירה בי את הרצון להתייחס לכך בפוסט זה.
רפאלי: " כברמותר להודות שעבור הרוב, מהפכת המידע היא גם מהפכה של עודף מידע, עודף שמגיע עד מעל האף, מסיח את הדעת, מוסיף לחץ, מקשה על העבודה ומשמיד את שעות הפנאי".
לאחר כחודש מתחילת הלימודים קניתי לי מחשב נישא - "חברתי הטובה ביותר", למה? כי - היא סופגת הכל, נמצאת איתי ועבורי מתי שרק ארצה ואצטרך ומבלי להעביר עליי ביקורת, מאפשרת לי לעסוק במגוון רחב של נושאים, ליצור קשרים חברתיים נוספים (מיילים, צ'אטים) ולסיים את ההתקשרות עמה ללא נקיפות מצפון. היא צמודה אליי כמעט בכל רגע ורגע של היום, והולכת איתי לכל מקום ומקום. המעבר לעבודה עם מחשב נישא גרמה לי להיתמסר אליו, אני יושבת שעות על גבי שעות ועוסקת בעניינים שונים ומגוונים, ובדרך שוכחת ומוותרת על דברים נוספים ואחרים (כמו למשל לאכול...) מגוון הדרישות והעבודות בלימודים אינן מקלות על קושי זה, החיפוש אחר מידע מתמשך ומתמשך ואינו נפסק. תמיד קיימת תחושה כי קיים עוד חומר בנושא שעדיין לא מצאתי, שקיים משהו טוב יותר ואם אמשיך לחפש וודאי אמצא. זיו (בעלי) מתלונן כל הזמן כי מאז שהתחברתי למחשב הוא איבד אותי לטובתו (או לטובתה) ובסדר העדיפויות הוא נמצא אחריו... (מכירים/מכירות את התלונה?) אני מתקשה לעבור יום מבלי לפתוח את המחשב, "רק לכמה דקות לראות מה קורה", "אני כבר מסיימת" - משפטים כאלו ודומים שגורים בשפתי.
בכתבתו מביא רפאלי את דבריו של אחד מבכירי גוגל לשעבר - דאגלס מריל, המזהיר מפני הנטייה לתזזיות וקפיצה בין נושאים מבלי להגדיר מראש מה אנחנו רוצים. הוא טוען כי איננו יכולים לעבוד על יותר מדבר אחד בכל רגע והמעבר המהיר בין נושאים מזיק לאיכות עבודתינו. האם יש אמת בדבריו? כאישה, אני נוטה להתגאות ביכולת המולטיטאסקינג שלי, ביכולת לבצע מספר דברים בבת אחת, אך האם יכולת זו פוגמת באיכות עבודתי? האם הקשבה למוסיקה, שיחה בפלאפון ובצ'אט, קפיצה לאתר אינטרנט בעת כתיבת פוסט זה פגמה באיכותו? מריל מציע מספר עצות לפתרון עומס המידע - שיתוף באמצעות מחשוב ענן, שימוש באינטרנט כמקום לאחסון, וחזרה לכתיבה בנייר וכלי כתיבה כאשר מגיע הרצון ליצור לתכנן ולחשוב. האם אלו הן התשובות להתמודדויות עם קשיים אלו? כיצד נדע למצוא את עצמו בים המידע הנמצא ברשת? איך נשמור על שעות הפנאי שלנו ולא נשכח ונזנח בדרך? שאלות אלו מטרידות אותי רבות ואין כרגע בידי אפשרות לספק תשובות, אך אני מאמינה כי לימודיי במסגרת מגמת תקשוב ולמידה יאפשרו לי להתמודד עם שאלות אלו ונוספות ואולי גם למצוא פתרונות...
פוסט שני שהוא פוסט ראשון - פארק הירקון, תל-אביב, אני והלפטופ שלי (חברתי הטובה ביותר) כותבת את הפוסט השני שלי. מחשבות רבות מתרוצצות בראשי, לפני, בעת ובטוחה שגם אחרי, כתיבת פוסט אישי זה ואני מקווה להעביר חלק מתחושותיי מבלי להתחרט על כך. מאיפה מתחילים? אולי מהסוף? אני, תל-אביב, מחנכת בשנת שבתון, סטודנטית לתואר שני במגמת תקשוב ולמידה, עורכת בלוג, כותבת פוסטים בעלי חשיפה לימודית ואישית... ואולי זו בעצם רק ההתחלה, התחלה של שינוי נוסף בחיי. אז איפה הכל התחיל? באמצע השנה שעברה, כאשר החלטתי לאזור אומץ ולערוך בחיי מספר שינויים, שלושה עיקריים, אך מכילים בתוכם עוד רבים נוספים. הראשון, ההחלטה לצאת לשנת שבתון, לצד הרצון לחכות ולצאת ממקום שונה בחיי, ללא ידיעה מה אעשה ולאן תוביל אותי שנה זו ועם הרבה פחדים ותהיות... השני, הרשמה לתואר השני, שוב לאחר לבטים ארוכים במה אעסוק במהלך השנה והפחד מפני הלא נודע לקראת חזרה לספסל הלימודים. שינויים אלו היו מהפכנים לגביי. כן, לגבי חלקכם אולי מדובר במה בכך, עבורי היתה בכך החלטה משמעותית, אשר דרשה לא מעט תעוזה ובעיקר יציאה מהמסלול הכה מתוכנן של חיי שכבר בגיל 18 תוכנן היטב לפרטיו... שינויים אלו, אשר התבררו מהר מאוד כצעד חכם ונכון, חושפים אותי להיבטים רבים חדשים בחיי ומובילים אותי היום למחשבות רבות לגבי עתידי ועיסוקי, ומעלים בי את הרצון בשינויים נוספים! השינוי השלישי, הוא זה שמוביל אותי לכתוב פוסט זה בפארק הירקון בתל-אביב, השכרת דירה בתל-אביב. לאלו שלא יודעים אני (וזיו) חיים בשתי דירות מקבילות, האחת לאמצע השבוע, בגן יאשיה והשניה לסופי שבוע, בתל-אביב. למה תל-אביב ואיך זה קשור? ראשית, השינוי, מעבר מהקיבוץ/מושב לעיר בעלת אינסוף אפשרויות וכה שונה בצורת החיים. שנית, החשיפה, כאן בתל-אביב אני יכולה להיות מי שאני, כאן אני יכולה לבחור מה תהה מידת החשיפה שלי מבלי שתהה לכך השפעה מיידית על כל היבט בחי, כאן אני לא שונה, כאן אף אחד לא תוהה ושואל שאלות לגביי, כאן לא מכירים אותי על כל היבט והיבט בחיי. ואיך מתקשר כל זה לפוסט זה? בשבועיים האחרונים מאז הצגת המשימה, אני עסוקה רבות בבלוג. בתחילה, הלחץ, חוסר ההבנה, המחשבה כי משימה זו תהה רק מטרד... היום, בעודי צועדת אל הפארק, החלו לצוץ במוחי מחשבות חיוביות על הבלוג, מחשבות על המקום בו הבלוג יכול לתרום לי בתהליך הלמידה וההוראה - הכיתתי והאישי. לאחרונה, אני עסוקה רבות בדברים שאכתוב בבלוג - מה אכתוב? איך אכתוב? מה תהה מידת החשיפה? כיצד אגרום לעניין ותגובה? עיקר עיסוקן של שאלות אלו הינו כיצד תסתכל הסביבה עליי ועל הבלוג. בימים האחרונים, כאשר מד הלחץ יורד, מתבהרת בפני התמונה כי בלוג זה מטרתו לשרת אותי בתהליך הלמידה ולא את הסביבה, וכאן מקומה של החשיפה ומידתה. למה חשיפה ושינויים? כי אצלי הם הולכים יחד, השינויים שחלו בי השנה חשפו והביאו אותי למחוזות חדשים ויצרו בי מודעות מסוג חדש לגביי ולגבי סביבתי. חונכתי וגדלתי בסביבה בה החשיפה אינה דבר טבעי ואף להפך מכך. הבלוג הינו עוד שינוי בחיי, העוסק בתחום החשיפה, ואם אצליח להשתחרר מן החששות שמלווים אותה, בטוחה אני כי אוכל להרוויח רבות מתהליך זה על היבטיו השונים. ולמה פארק הירקון? רק כאן בעודי יושבת עם הלפטופ שלי אף אחד אינו רואה בכך משהו שונה ואחר, אף אחר לא מרים גבה ותוהה "מה נסגר עם הבחורה?" רק כאן יכולה אני לשבת ולכתוב על שינויים וחשיפה באופן כה סימבולי...
התאריך: 24.3.2010 המקום: מרכז ללימודים אקדמיים - אור יהודה האירוע: צ'אט ביני ובין ג' (השם שמור במערכת) בעקבות הצגת פרויקט הגמר - בלוג: ג': איך אני בלחץ...זה נשמע כמו סינית... איך נעמוד בזה? אני: גם אני, כל הזמן מנסה לחשוב על מה אני אכתוב כל שבוע? ג': מה בדיוק היא רוצה? לא ברור! אני: על מה בדיוק אני אכתוב פעם אחת לפחות בשבוע? ג': תחושה של חוסר אונים, בלבול... אני: כן אני מבינה את ההרגשה... (הצ'אט מתבסס על אירועים אמיתיים שקרו בשטח)
התאריך: 1.4.2010 המקום: מושב גן יאשיה (אי שם ברחבי עמק חפר) האירוע: כתיבת פוסט ראשון - מטרת בלוג בלמידה בקול שלי?! עבר שבוע מחשיפת פרויקט הגמר ועדיין סימני שאלה רבים מתרוצצים בראשי. אני יושבת מול הנייר הריק ושואלת את עצמי שוב ושוב - מהי מטרת בלוג בלמידה? סיפרתי לקרוביי כי עליי לכתוב בלוג, הם גילו התעניינות, אך עימתו אותי שוב עם השאלה כיצד אשלב בלוג בלמידה? ומה תהה מטרתו ותרומתו? אני מתקשה לענות על שאלות אלו לעצמי ולקרוביי וכרגע בעיקר סימני שאלה עולים בראשי??????????????????? אני חשה כי זהו אתגר עבורי לגלות מהי מטרת הבלוג בשילובו בלמידה האישית שלי וכן בשילובו בתהליך ההוראתי, האם? ובאיזה אופן? אני מאמינה כי תפעול הבלוג יהווה עבורי מקום בו אוכל להציג את תהליך הלמידה האישי שלי באופנים שונים, אני רואה בכך אתגר מחשבתי וביצועי ובעיקר דרך לענות על השאלות המטרידות אותי בשילוב טכנולוגיה זו בהמשך הדרך.
