געגוגים למורים...

השבוע יצא לדרך פרוייקט "המורה של המדינה" בשיתוף פעולה של מפעל הפייס, ידיעות אחרונות, הסתדרות המורים ו- ynet.
במסגרת התחרות מפרסמים עיתון ידיעות אחרונות ואתר ynet כתבות שונות הקשורים למורים בבית הספר.
במוסף השבת האחרון, נתקלתי בכתבתו של מאיר שלו - "המורה אלקלעי". שלו נזכר במורה אלקלעי אשר השפיע רבות על עתידו. את הכתבה אפשר לקרוא בקישר הבא -
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4003619,00.html
כתבה זו התחברה לפוסט הקודם שכתבתי בנושא המחנכים - המחנך בבית הספר ומביעה את חשיבות הנושא - תפקידם ומקומם של המורים בחינוך והקניית ערכים לדור העתיד.

בפוסט זה בחרתי לצטט מספר משפטים מתוך דבריו של מאיר שלו המסבירים את משמעותו של תפקידנו כמורים ואת חשיבותו.
* "אחרי ההורים, מורים טובים הם המבוגרים המשפיעים ביותר על כל ילד. כל איש מדע, מורה, הוגה וחוקר יכול להצביע על מורה שהעשיר אותו וכיוונו, וגם על המורים שלא הבחינו ביכולתו ובנטיותיו..".
* כמה תלמידים אפשר לצופף בכיתה אחת? כמה מחשבים צריכים להיות בכל בית ספר? כמה מעבדות? כמה שעות שבועיות צריך להשקיע בכל מקצוע? כל אלה חשובים ומשפיעים, אבל שום דבר לא חשוב ולא משפיע כמו המורָה והמורֶה. גישתם לתלמידים, קפדנותם, סלחנותם, דרך דיבורם, חיוכם, רוחב דעתם, עומק ידיעתם, אורך וקוצר רוחם - כל אלה יוצרים את ההוויה החינוכית בתודעת התלמיד ובחלל הכיתה..."
נראה כי בשנים האחרונות שכחנו...
...שכחנו כי המורים הינם דמויות משמעותיות בחייהם של התלמידים החל מגיל 6 ועד לגיל 18.
...שכחנו כי הם נמצאים בקרבת התלמידים שעות רבות של היום ולעיתים אף רואים את הילד יותר זמן מהוריו ביממה אחת.
...שכחנו עד כמה משמעותיים המורים בחייו של הילד.
...שכחנו כי מוטלת עליהם אחריות כבדה מאוד בהקניית ערכים והובלת החברה שלנו לעתיד נכון ומבטיח.
...שכחנו שעלינו לבחור לשם כך את הדמויות הנכונות והמתאימות לתפקיד.
...שכחנו כי אסור לנו לזלזל במקצוע ההוראה.
שכחנו...שכחנו...שכחנו...

לכל אחד מאיתנו יש בראש תמונה של אותו מורה שהיה משמעותי בחייו, אותו מורה שגרם לו לשינוי, אותו מורה שהמילה החמה שלו השתלמה בסופה, האם זה עוד קיים היום?!
אני מאמינה שכן, אני מאמינה שבין אלפי המורים הנמצאים במערכת ישנם מורים טובים, בעלי חזון ואידיאולוגיה, אלו ששכחנו מהם. אך לצערי, ישנם גם רבים אחרים שמגיעים אל המקצוע בשל ציונם הנמוך בפסיכומטרי, בשל דרישות הכניסה הנמוכות למכללה, וללא כל התאמה.
אני מאמינה כי מכללות להוראה צריכות לקבל את המוכשרים ביותר, ולשם כך לבנות קריטריונים לבחירת המועמדים לכך. כחברה, עלינו לחזור ולהעצים את תפקידו של המורה כמקצוע בעל ערך רב שטובי האנשים ירצו לבחור בו ולא אלו שנשאר להם לבחור מקצוע מתחתית הרשימה.
מאיר שלו מסיים את הכתבה בדברים הבאים:
* החברה הישראלית צריכה להעלות את המורים הטובים שלה על נס, לכבד אותם באופן ערכי ומעשי גם יחד. הממשלה לא עושה זאת - גם את זאת - כראוי. דומה שגם בזה צריך לעזור לה: לקחת לה את היד ולהראות לה איך... "
שוב שכחנו...
...שכחנו לתגמל את אותם מורים שעבודתם היא מלאכת קודש.
...שכחנו לתת את להם את מקומם ולהביע הערכה כלפי עבודתם.
...שכחנו כיצד לתת מילה חמה ולהוקיר על העבודה הקשה שעושים המורים.
אנו מרבים לדרוש, להעביר ביקורת, בזה אנו טובים, ובדרך אנו משאירים את המורים לבד בכל התהליך ומטילים עליהם את האשמה על תיפקוד ועתיד תלמידנו והחברה כולה.

אני גאה להיות מחנכת ומורה, אני מאמינה בעבודה שאני שותפה לה ובדרך הקשה ומעלה חיוך על פני בכל פעם שאני רואה תלמיד שלמד אצלי ואת השינוי שחל בו שגם אני שותפה לו.
אני חשה גאווה כאשר אני מקבלת מילה חמה מהורה, מתלמיד, או מכל אחד אחר שמבין עד כמה העבודה היא חשובה, עד כמה מושקעת בה מחשבה, מאמץ ואנרגיות רבות, עבודה שנותנת לי סיפוקים רבים (ולאו דווקא כספיים) ומשאירה אותי במערכת כמורה וכמחנכת!

המחנך בבית הספר!

הבוקר נתקלתי בכתבה שהתפרסמה בעיתון ynet, בנושא המחסור במורים, את הכתבה במלואה ניתן לקרוא בקישור הבא:

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-4001493,00.html

בפוסט זה בחרתי להתייחס לכמה היבטים מתוך הכתבה:
"מצוקת כוח האדם במערכת החינוך הולכת ומחריפה, ומנהלי בית הספר מתקשים לאתר מורים המעוניינים לחנך כיתות..." - לאחרונה, במקביל לחזרתי לעבודה בבית הספר, יצא לי לחשוב רבות על תפקיד המחנך. לדעתי, זהו אחד התפקידים החשובים והמשמעותיים ביותר בבית הספר, וכשמו כך גם גודל אחריותו. בויקיפדיה מוגדר המחנך כ"מורה שמוצמד לכיתה למשך מספר שנים ומטרתו להקנות לכיתה ערכים חינוכיים וכן לטפל בסוגיות חברתיות (הן פנים-כיתתיות והן כלל-ישראליות)".
מחנך אינו עוד מורה במערכת, מחנך הינו דמות החייבת להיות משמעותית לתלמידיו, דמות המשמשת כדוגמא, ובבואו להקנות ערכים חינוכיים, חייב להאמין בעצמו בערכים אלו. על המחנך מוטלת אחריות רבה וכבדה לחינוך והובלת תלמידיו ובבואנו להכשיר ולמנות מחנכים עלינו להתייחס לכך בכל הרצינות והמשמעות של הדבר.
המשפט בכתבה כי מצוקת כוח האדם במערכת החינוך מחריפה, מדאיגה אותי מאוד, ועוד יותר מדאיגה אותי העובדה כי מנהלי בתי הספר מתקשים לאתר מורים המעוניינים לחנך כיתות, אנו זקוקים למחנכים, לדמויות משמעותיות, לדמויות חינוכיות שיהוו מודל ערכי עבור תלמידנו, בדור בו הנוער כה זקוק להכוונה זו.
אמנם השנה, איני מחנכת, אך עד לפני כשנתיים מילאתי תפקיד של מחנכת, שהיווה עבורי סיפוק רב, בקשר עם התלמידים, בהובלת התלמידים למחוזות רצויים, בהעברה שוב ושוב של ערכים ומסרים שאני מאמינה בהם, כגון: יושר, אמון, הקשבה הדדית ועוד.
"בהיעדר כמות מספקת של מורים, התהוותה בבתי הספר תופעה שבה ממנים המנהלים מתמחים להוראה למחנכי כיתות.
מנהלים הסבירו: "אין לנו ברירה. בשנים האחרונות אנו עדים לגל נטישה של מקצוע ההוראה, והמורים הוותיקים שנשארים במערכת מסרבים להיות מחנכים" - מקצוע ההוראה הינו מקצוע קשה ושוחק, ואחת כמה וכמה תפקיד המחנך. לא סתם מורים ותיקים מסרבים להיות מחנכים, הם עייפים ומתקשים לעמוד אל מול הדור החדש, אך אנו זקוקים במערכת החינוך כיום למחנכים בעלי ניסיון ומקצועיות. קריטריון הגיל אינו מהווה מבחינתי קריטריון למינוי מחנך, אלא אישיותו ויכולותיו של האדם להיות מחנך, להוביל ולקחת אחריות על חינוך תלמידיו וכיתתו.
הרושם שהתקבל מבחינתי בעת קריאת הכתבה הינו כי מינוי המתמחים נעשה כיום לא מתוך בחירה אלא מחוסר ברירה, וכאן מקור הבעיה. חוסר הביקוש במקצוע ההוראה הוביל את מכללות ההוראה לסף קבלה נמוך מאוד, כמעט כל אחד יכול להתקבל להיות מורה, וכאן מקורם של קשיים רבים של המערכת. מסביבי יש מורים רבים טובים ואיכותיים, אך גם רבים אחרים המגיעים למקצוע זה מהסיבות הלא נכונות.
מהן הסיבות הנכונות? אמונה בעבודה, בשליחות, אידיאולוגיה, יכולות ומיומנויות עבודה עם ילדים ונוער, אתגר, רצון להתמקצע ולהתקדם וסיבות רבות נוספות שנעלמו מעניינו היום. מורים רבים מגיעים למקצוע מתוך נוחות, שעות עבודה מעטות (כך לפחות הם חושבים), חופשים וכדו'.
"מחנך הוא תפקיד תובעני מאוד שדורש מיומנות רבה. לכן, לא ניתן לקחת סטודנט ולזרוק אותו ישר למים הקרים כשהוא חסר ניסיון וכשאין לו שום היכרות מוקדמת עם המערכת", הסביר מנהל בית ספר, שגרס כי המצב הרצוי הוא שמורה ימונה למחנך רק לאחר שצבר ניסיון כמורה בפועל לאורך תקופה של שנה עד שנתיים - אכן אני מסכימה עם דבריו של מנהל בית הספר, מחנכים צריכים להיות כאלו בעלי ניסיון ובעלי מיומנויות. בשנתיים הראשונות לכניסתי למערכת, עבדתי בכיתה לצד מחנכת ותיקה ומנוסה, כמו מלווה של נהג חדש, זו הייתה עבורי הלמידה הטובה ביותר ודרך הכניסה הנכונה ביותר למערכת ולתפקידי כמחנכת.
אני חשה כי במשך השנים הניסיון שינה אותי כמחנכת מקצועית וטובה יותר, ולכן קשה לי לקבל משפטים כגון "זריקת מתמתחים למים כמחנכים", ו"לוקחים מכל הבא ליד".

בשנים האחרונות נערכים פרוייקטים שונים על מנת להביא אנשים מקצועיים למערכת, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. מערכת החינוך חייבת לחשוב על הדרכים, שכיום לדעתי עוסקות בעיקר בתגמול (מקצועי, כספי, סיפוקי וכדו') אשר יביאו את האנשים האיכותיים לתפקידי ההוראה בכלל והחינוך בפרט. אחת מהבעיות הקשות של המערכת הינה כוח אדם שאינו מספיק איכותי, כוח אדם שמגיע למקצוע מחוסר ברירה ולא מתוך בחירה!

מהפכת הידע

בקורס של דר' גילה קורץ - "הערכת טכנולוגיית ידע", התבקשנו להקשיב להרצאתו המוקלטת של פרופ' חן, בנושא מהפכת הידע - יצוג ידע מודפס מול יצוג ידע דיגיטאלי.




במהלך ההקשבה להרצאה חזרו ועלו כל הזמן לנגד עיני - תלמידיי, תלמידי החינוך המיוחד והתרומה שיכולה להוות הצגת הידע בפן הדיגיטאלי, עבורם. בפוסט זה אתייחס לתרומה זו תוך ציון הנקודות אותם מעלה פרופ' חן בהרצאתו.
התלמידים הלומדים בבית הספר בו אני עובדת מאופיינים במגוון רחב של קשיים, לקויות למידה, לקויות חברתיות, אינטיליגנציה גבולית, פיגור קל ועוד. הבעיות עמן אנו המורות מתמודדות בבית הספר מגוונות ודורשות יצירתיות רבה והעברת הידע במגוון רחב של ייצוגים, המתאימים ליכולות ולקשיים השונים של התלמידים. שימוש במחשבים מהווה ייצוג נוסף להעברת ידע אשר תלמידים רבים יכולים להיתרם ממנו בשל המאפיינים הרבים הטמונים בו ואותם מציג פרופ' חן בהרצאתו -
1. לינאריות לעומת מרחביות - הצגת הידע הלינארי בספר, ברצף מאורגן, ע"פ סדר ומבנה, לעומת הצגת הידע הדיגיטאלי באופן מרחבי, כלומר למידה בכיוונים רבים. אופן הצגת הידע הינה בעלת השפעה על הדרך בה אנו חושבים, לומדים ומיישמים את הידע.
בהתייחסות לתלמידי החינוך המיוחד, מאפיין זה יכול להוות תרומה רבה בשיטת הלימוד בה נבחר. אמנם, לימוד ברצף מאורגן, שלב אחרי שלב, הינו בעל חשיבות רבה לתלמידים הנוטים להתפזר וזקוקים למיקוד, אך הצגת הידע באופן מרחבי מאפשרת שיטות לימוד נוספות. אחת האפשרויות, הינה שיטה בה הלימוד יהיה ע"פ נושאים ולאו דווקא ע"פ מקצועות, אפשר יהיה לדוגמא ללמוד על נושא הכרמל בכל המקצועות - היסטוריה, גיאוגרפיה, ספרות. הלימוד המרחבי יאפשר לנו לנוע בנושא הכרמל במגוון של מקצועות ומגוון של ייצוגים. התרומה לכך לתלמידי החינוך המיוחד הינה בהתמקדות בנושא מסויים ועיבודו בשלל מקצועות ובכך הבנה ויישום הנושא באופן מעמיק יותר.
2. סופיות לעומת אינסופיות. בספר הידע הוא סופי, תכנית לימודים הינה בעלת התחלה וסוף, לעומתו במחשב הידע הוא אינסופי, אפשר ללמוד וללמוד ללא קץ. ע"פ פרופ' חן בצורת הלימוד האינסופית אנו יכולים להמשיך וללמוד ולחקור נושא ללא קץ.
כאשר תלמידי החינוך המיוחד, נתקלים בנושא המעניין אותם, או לחילופין כאשר המורה חשה כי יש צורך בהרחבת לימוד נושא מסויים, הייצוג הדיגטאלי מאפשר המשך למידה באופנים ואמצעים שונים, המאפשרים לתלמידים המשך למידה מגוונת שאינה משעממת וחוזרת על עצמה ומגבירה את המוטיבציה ללמידה אצל תלמידים שזקוקים לחוויות של הצלחה בלמידה.
3. סימבוליות לעומת יצוגי ידע רבי פנים. הידע בספר מוצג באמצעות אותיות (סמלים), שאין כל קשר בין צורתן לבין עולם הידע אותו הן מייצגות, לעומתו במחשב אנו יכולים לייצג ידע קונקרטי, באמצעות תמונות, מציאות מדומה הינה בעלת משמעות רחבה בלמידה. מאפיין זה הינו אחד מהקשיים הבולטים אצל תלמידי החינוך המיוחד, תלמידים רבים מתקשים בהבנה של ידע המוצג באופן מופשט וזקוקים להמחשות רבות. בשיעור הפרונטלי אנו המורות נעזרות באמצעי המחשה רבים, אך המחשב מאפשר אמצעי המחשה רבים, וברורים יותר להעברת הידע.
4. אינרטיות לעומת אינטראקטיביות. ידע בספר אינו משתנה כתוצאה מכך שאנו מנסים ללמוד אותו, לעומתו הקורא יכול לשנות את הידע במחשב ולהיות ביחסי גומלין עימו. הידע במחשב מאפשר אינטראקטיביות ולמידה פעילה. בהמשך למאפיין הקודם, למידה פעילה הינה למידה משמעותית ביותר עבור תלמידי החינוך המיוחד. למידת השינון אינה אפקטיבית עבורם ומייצרת בעיות נלוות נוספות כגון, בעיות משמעת. הלמידה הפעילה הינה למידה משמעותית, מאפשרת לתלמיד התמצאות בנושא הנלמד, ובכך הגברה של תחושת המסוגלות העצמית.
5. סטטיות לעומת דינמיות. הידע אינו משנה את מהותו בעת למידה בספר, לעומתו הידע במחשב הוא דינמי, ניתן לזרום קדימה ואחורה, הוא קרוב למציאות האמיתית ולכן קל יותר ללמוד אותו. תלמידי החינוך המיוחד זקוקים ללמידה דינמית, למידה מוחשית, למידה הקרובה כמה שיותר למציאות על מנת שיוכלו לרכוש את הידע, למידה סטטית גורמת להם ללמידה טכנית, מתוכננתת, ופעמים רבות הם אינם מבינים את משמעותה ואף נכשלים בה.
6. תלוי מקום וזמן לעומת חוסר תלות מקום וזמן. בעת למידה בספר התלמיד צריך להגיע אל הידע, התלמיד צריך להגיע לבי"ס ולשיעורים אחרת לא יגיע אל הידע ולא ילמד. במחשב הידע אינו תלוי מקום וזמן והתלמיד יכול ללמוד בכל שעה משעות היום, ובכל מקום. מאפיין זה טומן בחובו קושי עבור תלמידי החינוך מיוחד מכיוון שרבים מהם זקוקים למסגרת, זקוקים לתיווך של המורה בבית הספר במיומנויות הלימוד הנדרשות גם כאשר הן מוצגות בפן הדיגטאלי.
7. נגיש חלקית לעומת נגיש לכל. כיום קיימת טענה כי מערכת החינוך אינה נגישה לתלמידים מסיבות שונות, כגון, כלכליות, גיאוגרפיות. הידע במחשב לעומת זאת זמין לכל תלמיד בכל מקום ובכל זמן. תרומתו של מאפיין זה והמאפיין הקודם הינה באפשרות של התלמידים להגיע אל הידע, דבר זה איו מאפיין רק את תלמידי החינוך המיוחד אלא את התלמידים בכלל, אותם תלמידים שאינם יכולים להגיע לבי"ס מסיבות בריאותיות, גיאוגרפיות ואחרות, יוכלו באמצעות המחשב להגיע אל הידע ולהמשיך בלמידה. במהלך עבודתי נתקלתי מספר פעמים בתלמידים שצברו פערים בלמידה כי לא הגיעו לבית הספר, נגישות ולמידה מכל מקום תאפשר לאותם התלמידים להמשיך בלמידה ללא היווצרות של פערים.


לסיכום, פרופ' חן מדבר על שינויים איכותיים בלמידה בהקשר של הצגת הידע באופנים חדשים בפן הדיגטאלי. בדברי הסיכום מדבר פרופ' חן על ערוצי הלימוד השונים של הלומד, ערוצים אלו באים לידי ביטוי באופן ניכר אצל תלמידי החינוך המיוחד, ולכן הצגת הידע בפן הדיגיטאלי, יכול להוות תרומה רבה לתלמידים אלו, תוך חשיבה והערכות לקראת צורת לימוד זו.
במהלך כתיבת הפוסט, נוכחתי כי ההיבטים השונים עליהם הרחבתי בעצם מתאימים לאו דווקא באופן ספציפי לתלמידי החינוך המיוחד אלא ללומד בכלל, ואכן לא פעם פונים אלינו הורים של תלמידים או אנשי חינוך בטענה כי סגנון הלמידה בבית ספרנו היה נכון ומתאים גם לתלמידי החינוך הרגיל והם אף היו נתרמים ממנו רבות.
אחד מיתרונות בית ספר שפרירים (בו אני עובדת) הינו שהוא נותן מענה למגוון רחב של סגנונות למידה. כיום הוא עושה זאת כמעט מבלי להעזר במדיה הדיגטאלית. המאפיינים המצויינים בפוסט זה מציגים את האפשרויות השונת הטמונות בהצגת הידע במחשב ויכולים להוות תרומה נכבדה במערך הלימוד תוך שימוש בייצוג נוסף להעברת ידע ומתן מענה לשונות ולסגנונות הלמידה המגוונים.

על מורים ותלמידים...

לאחרונה נחשפתי לשלושת הסרטונים הבאים -
אשר כותרת המשותפת לכל הסרטונים הייתה - מה שכל מורה היה מת לעשות!!

הסרטון הראשון -



הסרטון השני -



והסרטון השלישי -



שלושת הסרטונים מציגים בעיה קשה עימה מתמודדת מערכת החינוך בכל העולם.
שלושת הסרטונים מעלים קונפליקטים עימם אנו המורים מתמודדים יום יום בשטח - ההתמודדות ההולכת וגוברת עם בעיות משמעת, סמכות המורה הנעלמת, תלמידים אשר מבחינתם הכל אפשרי ומותר, ומולם דרכי ההתמודדות שלנו עם המורים עם בעיות אלו או יותר נכון חוסר דרכי ההתמודדות שלנו המורים עם קשיים אלו, התחושה כי אין בידנו הכלים וכי ידנו כבולות...
לא בכדי כותרת הסרטונים הינה מה שכל מורה היה מת לעשות. אמנם באופן אישי אני מתנגדת לכותרת זו, אך מנגד אני מבינה את הקושי המוצג בכל סרטון.
אכן יהיו כאלו שיגידו שהסרטונים הם מבויימים, אך קשיי המשמעת המוצגים בכל אחד מן הסרטונים מתבססים על אירועים שקורים בשטח ואנו המורים עומדים לא פעם חסרי אונים בהתמודדות עם קשיים אלו.
לצד הקושי בהתמודדות אני מאמינה כי חלק מקשיי המשמעת נובעים מחוסר הרלבנטיות של בית הספר כלפי אותם תלמידים, מהשעמום שנוצר אצל התלמידים בלמידה המסורתית הישנה בעוד שהם כבר שולטים באמצעים טכנולוגים מתקדמים.
מהתנסותי בשטח, כאשר אנו בונים שיעור מעניין, מאתגר, אשר קיים בו שימוש במגוון רחב של אמצעים, טכנולוגיים ואחרים אנו מצליחים להביא את התלמידים לידי עניין בשיעור ועיסוק במטלות שניתנות בשיעור ובהתאם לכך גם להפחית את בעיות המשמעת.
ולגבי הטכנולוגיה גם כאן קיימת משמעות לבניית שיעורים בטכנולוגיה מותאמת ונכונה עבור האוכלוסייה עימה אנו עובדים, לא די בכך שנביא את התלמידים ל"כיתת המחשבים" ונאמין כי בזאת תמו כל קשיינו, גם ובמיוחד בשיעורים אלו עלינו להגיע מכוונים עם שיעורים מתוכננים, בעלי מטרה, הבנה וידע רחב על מנת שהלמידה תהיה אפקטיבית ויעילה.
ולסיום בנימה אישית, אני מאמינה כי המורה בראש ובראשונה מהווה דוגמא אישית עבור תלמידיו, וכאשר הוא מגיב כפי שהוא מגיב בסרטונים הוא מעביר מסר ברור לתלמידיו - אלימות כדרך לפתרון בעיות. לעיתים קרובות אנו מצפים מתלמידנו דברים אשר שונים מהתנהגותנו, אנו מצפים שיגיעו בזמן לשיעור - אך לנו המורים מותר לאחר באופן קבוע, אנו מצפים שהטלפון שלהם לא יצלצל בשיעור - אך שלנו לא מפסיק להפריע, וכדו'...
אותה התנהגות אותה אנו רוצים לדרוש מתלמידנו/ילדנו עלינו להקפיד ולבצע בעצמנו ולא רק כמורים גם כהורים, כמעסיקים, ואפילו כנהגים בכביש...

בלוגים חינוכיים ו- web 2

במסגרת הקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" של ד"ר אלון הסגל התבקשנו לבחור מושג ולכתוב עליו ביישום הויקי, כך שיווצר מילון מושגים.
המושג בו אני בחרתי הינו ווב 2.0.
במהלך כתיבת המושג נתקלתי בסקירת מאמרים שערך סלנט בשנת 2006 בנושא -
השלכות טכנולוגיות ה-WEB 2.0 על תחומי החינוך המתוקשב.

אחד הסעיפים במאמר עוסק בנושא בלוגים חינוכיים וווב 2.0, נושא זה נוגע לי מאוד בימים אלו, הן בהקשר של האוכלוסייה עימה אני עובדת והן בהקשר של עבודת הסמינריון שנעמי ואני עושות.
בפוסט זה בחרתי להציג חלק מדבריו של סלנט תוך התייחסות אישית שלי, חשוב לזכור כי הדברים שסלנט מציג הינם משנת 2006, ויכול להיות כי בחלק מן הנתונים חלו שינויים בארבע השנים שעברו:
* "מורים רבים לא מודעים לפוטנציאל של הבלוגים כאמצעי חינוכי ליצירת עניין אצל תלמידים. מבדיקה שנערכה בארה"ב נמצא כי מרבית המורים המשתמשים בבלוגים כמדיה חינוכית עושים זאת במסגרת הוראת תלמידים מחוננים" - במסגרת עבודת הסמינריון, נעמי ואני מעבירות שיעורים ביישום בלוג לתלמידי החינוך המיוחד. התלמידים שאנו עובדות עימם רחוקים מלהיות כמוגדרים "מחוננים", אך לאחר מספר שיעורים אני כבר היום חשה כי להוראה באמצעות בלוגים קיימת תרומה בעלת משמעות רבה למגוון אוכלוסיות הלומדים. החוכמה היא להתאים את היישום ליכולות ולקשיים של האוכלוסייה. המשך דבריו של סלנט מאשרים את תחושותיי: "כמה ניסיונות שנערכו לאחרונה בארה"ב גילו כי בלוגים יכולים להיות סביבה לימודית מאתגרת גם לתלמידים בכיתות רגילות וגם בחינוך המיוחד. ניסיונות אלו הוכיחו כי בלוגים הם אמצעי הוראה המגבירים את האוטונומיה של תלמידים בכיתה ומעצים אותם במסגרת הלמידה".
* "יצירת בלוגים בכיתה מגבירה את המוטיבציה של התלמידים בחינוך המיוחד כאשר תחושת הבעלות על הידע מתחזקת אצלם" - מעבודתי עם תלמידי החינוך המיוחד בבלוג, אני חשה בחיבור שלהם לעבודה בטכנולוגיה זו, התלמידים חשים כי זהו תוצר שלהם, הם אחראים על עיצובו ותוכנו (במסגרת ההנחיות והתיווך של המורה בשיעור), הם גאים בתוצר, משתפים את ההורים ואת חבריהם ביצירותיהם.
* "העלאת תכנים דיגיטאליים לאינטרנט באמצעות הבלוג מאפשרת להם לשתף את חבריהם בכיתה וליצור למידת עמיתים. תלמידים הלומדים בסביבה שיתופית מבוססת בלוגים מסוגלים ללמד תלמידים אחרים בכיתה – תלמידים עמיתים - ובדרך זו להגיע להישגים, תוך כדי תהלכי העצמה" - במסגרת שיעורי המחשבים שאני מלמדת נוכחתי כי התלמידים אוהבים לעזור אחד לשני ולתרום מהידע שלהם אחד לשני במגוון יישומים טכנולוגיים.
* "התלמידים הכותבים בלוגים בכיתה מגבירים את סקרנותם והתעניינותם בנושאי הלימוד" - בהקשר של משפט זה מעניין מבחינתי יהיה לבדוק שילוב של הבלוג כליווי מקצוע לימוד בכיתה, כאמצעי הוראה לנושא מסויים, האם ומה תהה תרומתו להוראת הנושא. אני מאמינה כי אם העבודה ביישום תבנה באופן נכון ומותאם נרגיש ביתרון של היישום להוראת הנושא.
* "התלמידים הכותבים לאינטרנט מצליחים בעזרת הוראת העמיתים לחזק את כוחות ה"אני" ולהגביר את ביטחונם ודימויים העצמי, וכן לפתח תפיסה חיובית ביחס ל"אני כלומד" - כמורה בבית ספר בחינוך המיוחד, רבים מתלמידי מגיעים לבית הספר חסרי ביטחון עצמי ובעלי הערכה עצמית נמוכה. לעיתים קרובות אני מחפשת את הדרכים הפורמאליות והבלתי פורמאליות להגברת את הדימוי העצמי והעלאת כוחות האני של התלמידים, שני פרמטרים בעלי משמעות רבה בהשתלבות טובה יותר של תלמידינו בבבית הספר, בחברה הסובבת אותם ובחיים מחוץ לבית הספר.
* "ישראל בתחום שילוב הבלוגים החינוכיים נמצאת בשנת 2006 בתחתית הרשימה" - האם חל שינוי בארבעת השנים שחלפו? אינני יודעת עובדתית, אני מאמינה כי חל שינוי, והשינוי יחול ככל שניווכח בתרומה של יישומי ווב 2.0 בלמידה.

אני מאמינה כי יישום ווב 2.0 - בלוגים חינוכיים, יכול להשתלב ולתרום רבות במערכת החינוך בכלל ובחינוך המיוחד בפרט. אני חושבת כי טמון פוטנציאל רב בשילוב הבלוג במערכת החינוך, תוך הכוונה והתאמה לאוכלוסיות השונות עימם אנו עובדים.
בנוסף לתוצר הלימודי, קיים ביישום זה תרומה משמעותית להיבטים נוספים, כגון: העלאת הדימוי והערכה עצמית, שיתוף בתוצרים, אינטראקציה עם חברים.
כאשר אנו מאפשרים לתלמידים לעבוד ביישומים חדשניים אנו עדים לשיתוף פעולה רב יותר מצידם, כעת לנו המורים נותר ליצוק לתוך היישום תכנים פדגוגיים מותאמים ולהוביל את הלמידה למחוזות רצויים.

ילדי הפייסבוק

"פייסבוק" מסרב לרדת מסדר היום, ובחדשות השבת האחרונה שודרה בערוץ 10 הכתבה -
"ילדי הפייסבוק", אני מזמינה אותכם להיכנס לקישור ולצפות בה.
הפוסט האחרון שכתבתי היה "האם פייסבוק מזיק לתלמידים", בעקבות הכתבה מצאתי לנכון להקדיש גם פוסט זה לנושא הכה מדובר.
מספר נתונים מתוך הכתבה בליווי התייחסותי -
יובל בן 11, ומיכל בת 9.5 הם שני אחים המוצגים בכתבה - האם שמתם לב כי שני האחים הללו הם בני פחות מגיל 13. פייסבוק אינו מאשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח חשבון, אך 70% מהילדים בני 8-13 מתחזקים פורפיל פייסבוק ונמצאים בו בין שעה לשלוש שעות ואף יותר. אז איך זה קורה? הילדים לומדים כי בצורה מאוד פשוטה הם יכולים להזין שנה אחרת מהשנה בה הם נולדו, כך, דרך אגב, מתקבלת הצגת נתונים שגויה לגבי גיל הילד.
"אמא ואבא משוחררים מתפקידם, העולם האמיתי הופך להיות למעניין פחות" - אמא ואבא אינם משוחררים מתפקידם! כן הישיבה מול המחשב, הגלישה ברשת, והשימוש ברשתות החברתיות מאפשרת להורים רבים לקבל שקט תעשייתי בבית. כאן מקור הטעות, הורים חייבים להמשיך את תפקידם גם ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים ברשת. תפקידם, להסביר, להבהיר ולפקוח עיניים על המתרחש. ילדים בגילאים הצעירים יאפשרו להורים לעשות זאת, ילדים בוגרים יותר כבר מסרבים לאשר את הוריהם כחברים בחשבון, והעסק נהיה מסובך יותר. ככל שננחיל לילדנו בגילאים הצעירים ערכי עבודה ברשת, אני מאמינה כי תהיה לכך השפעה בגילאים המבוגרים יותר.
"בגלל הפייסבוק אנחנו נפגשים הרבה פחות" - העידן הדיגטאלי, רשת האינטרנט פתחה בפניינו ובעיקר בפני ילדנו דרכי תקשורת שונים, הפגישות מתרחשות ברשת. איננו יכולים להתנגד לכך, אך עלינו לחשוף את הילדים למגוון אפשרויות תקשורת נוספות מלבד במחשב. אני חושבת כי שש שעות ביום מול פייסבוק זה מוגזם ועלינו לחשוף את הילדים לפעילויות ולחוויות נוספות הכוללות בין היתר פעילויות מחוץ לכיתה ולבית (טיולים למשל הם לא מילה גסה).
מעטים מהורים מתקרבים לרמת ההתמצאות של הילדים ברשת בכלל ובפייסבוק בפרט. להרבה מאוד הורים אין מושג מה קורה עם הילדים שלהם בפייסבוק. איגוד האינטנרנט הישראלי פתח סדנאות להיכרות עם הפייסבוק, ההורים מגיעים מתוך דאגה לילדיהם ללמוד ולהכיר את הממשק החדש. כדי להיות מעורים במה עובר על ילדינו וכדי להכיר את היתרונות והסכנות הטמונות בממשק זה, עלינו ללמוד אותו, להכיר את עולם הילדים ולהבין כמבוגרים איך לכוון את הילדים למקום בטוח ונכון בעת השימוש בכלי.
האוייבים הכי גדולים של הילדים בפייסבוק יכולים פשוט להיות החברים שלהם לכיתה - חרמות, הטרדות, הפצה של שמועות, השמצות מכוונות, פתיחת קבוצות חרם ונעצה של ילדים נגד ילדים אחרים - בהחלט איוב גדול. כמחנכת נתקלתי כבר מספר פעמים בקשיים חברתיים שנוצרים בעקבות כך. פתרון בית הספר בו אני עובדת הוא לאסור שימוש בפייסבוק בזמן בית הספר, אך מי שקבע החלטה זו אינו מבין כי האיסור בשימוש בבית הספר לא תורם כלל למניעת הבעיות להיפך לעיתים אף מגביר אותן. אנו כמורים ומחנכים חייבים ויכולים לתרום, להסביר ולהבהיר לגבי השימוש בכלי הפייסבוק - יתרונותיו וסכנותיו. אנו חייבים להיות מעורבים ולהביא את הילדים לידי מודעות בהשלכות הדברים הנכתבים ונאמרים ברשת ותוצאותיהם.

לסיכום מוצגים בכתבה מספר כללי התנהלות לגלישה בטוחה בפייסבוק?
1. הורים - למדו להשתמש בפייסבוק, פתחו חשבון, התנסו, הכירו ועזרו לילדים בעת השימוש בו.
2. הורים - שבו עם הילדים, קבעו כללים הנוגעים לאישור חברים. מי זה חבר שאני מאשר ומי לא?
3. ילדים יודעים לתפעל מערכות דיגטאליות מתקדמות אך לא תמיד מבינים את הסכנות הטמונות ברשת ואת הדרכים שהרשת מציעה להם כדי להגן על הפרטיות שלהם. בפייסבוק קיימת אפשרות של הגדרת פרטיות - הורים עזרו לילדים לקבוע את הגדרות הפרטיות.

לצד הסכנות הטמונות בפייסבוק, הכתבה מסתיימת בנימה אופטימית - פייסבוק אינו רק דברים רעים, פשוט צריך להיות ערניים למתרחש בה ולתוצאות של הדברים שנעשים בה.

אכן, פייסבוק היא המילה החמה! מבחינת הילדים - "אם אתה לא שם אתה לא קיים", אנו הורים, מחנכים, הדור המבוגר, היודע, מבין ומכיר בסכנות הטמונות בשימוש בפייסבוק חייבים להיות שם עבור ילדנו, עבור שימוש נכון ובעל תרומה משמעותית וחיובית. אנו חייבים להצטרף לילדינו בקדמה, ולהביא לעולם של הילדים את הידע ההבנה והניסיון שיש לנו כאנשים מבוגרים!

האם פייסבוק מזיק לתלמידים?

בתקופה האחרונה כתבות רבות מתפרסמות בנושא הפייסבוק ותועלתו, אנו עדים ליתרונותיו אך גם לחסרונותיו ולקשיים שונים שהשימוש בו מעלה. בבית הספר בו אני מלמדת אסורה כניסת התלמידים לפייסבוק בשעות בית הספר ואני תוהה האם זו החלטה נכונה?

השבוע התפרסמה ב- YNET כתבה - מה מזיק יותר לילדים: פייסבוק או טלוויזיה? / גל מור
הנחת היסוד של הכתבה היא כי הדור שלנו גדל על האמירה כי טלוויזיה תעשה לנו חור במוח, הדור של היום גדל על האמירה כי פייסבוק יעשה להם חור במוח.
בכתבה מוצגים מספר מחקרים, הקובעים כי ילדים שבילו שעתיים ויותר ביום או בצפייה בטלוויזיה או במשחק מחשב גילו קשיים פסיכולוגיים. המחקרים אינם עושים הבחנה בין טלווזייה למחשב הם קובעים כי ילדים הנמצאים מול מסך, טלוויזיה או מחשב, הישגיהם הלימודים מתדרדרים.
הכתבה מציגה היבט נוסף הקיים היום אצל הדור הצעיר והוא התמודדות עם ריבוי משימות (מולטיטסקינג), מחקרים מראים כי התמודדות עם מספר משימות בו זמנית מהווה חסרון כשילדים אלו באים ללמוד בכיתה, הם מוסחים במהירות ומתקשים להתרכז בלמידה.
בסוף הכתבה עוסק מור בפגיעה המשפחתית בעקבות התקדמות הטכנולוגיה. הנוער של היום המוצף מכשירים דיגיטליים שונים ועסוק בו, דבר הבא על חשבון חוויות משפחתיות משותפות.

קשה להתחרות היום באמצעים הדיגטליים החדשניים, וגם לא נכון יהיה להתחרות בהם. אולי כאן מקומו של המשפט -"אם אתה לא יכול לנצח אותם תצטרף אליהם" - וזהו המקום בו אנו יכולים להגיע אל הנוער הצעיר גם בפן המשפחתי בהבנה של הכלים החדשניים, ויצירת איזון ושיווי משקל בין חוויות משפחתיות לבין שימוש במדיה דיגטלית כזו או אחרת.
וגם בלמידה, באמצעות שילוב הקידמה הטכנולוגית במערכת החינוך בצורה שקולה ומאוזנת.
בסמסטר הראשון חקרתי (יחד עם נעמי פורת) את נושא שילוב רשתות חברתיות בלמידת תחום תוכן והגענו למספר תובנות -
ראשית, הרשתות החברתיות מאפשרות בניית קהילה לומדת ומתפתחת, היוצרת את הידע בעצמה.
שנית, על מנת שמערכת החינוך תמשיך להיות משמעותית לתלמידיה, עליה להטמיע בפדגוגיה את הטכנולוגיות וביניהן הרשתות החברתיות.
שלישית, הלמידה באמצעות רשתות חברתיות מחייבת שילוב המורה כמתווך ויוצר הפעילויות ומהווה אחד מעמודי התווך של רשת חברתית לימודית זו.
ולבסוף, טכנולוגיית הרשת החברתית הינה חדשה וחדשנית ועשויה לאתגר מורים ותלמידים להשתמש בה, בעת השימוש חשוב שהמורים יהיו מודעים לקשיים ולסכנות וישנו תפיסות מסורתיות בנוגע להוראה מחד ולשימושי המחשב מאידך.

תובנות אלו מהוות מבחינתי את התשובה לשאלה האם פייסבוק מזיק לתלמידים וכן להחלטה בבית ספרי לגבי איסור בדבר השימוש בפייסבוק. במקום לפתוח בחזית ומלחמה מול התלמידים שלנו שבין כה וכה נמצאים בפייסבוק שעות רבות של היום, נוכל להצטרף אליהם ולהשתמש בכלים החדשניים אלו לסגנון למידה אחר, אך בעל משמעות לא פחותה.

אכן מחכה לנו התמודדות לא פשוטה אך מאתגרת, מעניינת, וכזו שתשאיר אותנו רלבנטים בעולם התלמידים.

ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת

במסגרת הקורס של דר' נטע נוצר, אסטרטגיות מתקדמות ללמידה והוראה, התבקשנו לסכם ולנתח מאמר. לאחר שיטוט באתרים שונים נתקלתי במאמר של יוסי בר ומוטי פרנק בנושא ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. בפוסט זה בחרתי להציג את עיקריי הדברים הנאמרים במאמר, המאמר המלא נמצא בקישור הבא:
http://www2.colman.ac.il/al_hagova/7/03.pdf

בעשור האחרון נפוצה תופעת בעיות המשמעת בקרב תלמידי החינוך הגבוה, מרצים רבים מתמודדים עם השאלה כיצד עליהם לפעול ולהתנהג עם בעיה זו. המאמר עוסק בבעיות משמעת בקרב סטודנטים במכללות ואוניברסיטאות בארץ, סוקר דרכים להתמודדות עם בעיית המשמעת ומציע דרכים נוספות להתמודדות.
כותבי המאמר מציינים שלושה גורמים עיקריים המכבידים על בעיות משמעת:
• השפעת סקרי ההוראה על המרצים – מרצים אשר אינם מקפידים על בעיות משמעת על מנת שיקבלו ציון גבוה בקרב הסטודנטים בסקרי ההוראה המשמשים כמדד לקביעות וקידום.
• אחריות ללמידה – נובעת מאמונת המרצים כי הסטודנטים הנם אנשים בוגרים האחראים ללמידתם, תפקיד המרצה - ללמד ולא להתעסק עם בעיות משמעת.
• כיתות גדולות והטרוגניות - יוצרות אצל הסטודנטים חוסר הבנה, שעמום והפרעה לשיעור.
הקושי בתחום זה, הוביל את כותבי המאמר לעסוק בנושא ולהציע דרכים להתמודדות עם בעיות משמעת בכיתה: הוראה טובה. מחקרים מוכיחים כי הוראה מגוונת, מאורגנת, ומפורטת, יוצרת התלהבות בקרב הסטודנטים, אתגר אינטלקטואלי, ואווירה לימודית חיובית בכיתה. מורים אלו חווים פחות בעיות משמעת בכיתה. יחסים טובים עם התלמידים, ניהול כיתה יעיל, יצירת אקלים כיתה חיובי. לצד רעיונות אלו, מציגים כותבי המאמר דרך אחת מרכזית, אשר לדעתם יעילה ביותר בטיפול בבעיות המשמעת - ניהול כיתה יעיל לטיפול בבעיות משמעת: הפעלת "סמכות דיאלוגית" והגדרת כללים וגבולות.
סמכות דיאלוגית משמעה קביעת כללים וחוקים להתנהגות הסטודנטים, תוך קיום דיאלוג עימם לגבי עיצובם והבהרת מהותם. הדיאלוג מקדם את השמירה על כללי המשמעת מכיוון שהסטודנטים חשים שותפים לתהליך עיצוב הכללים ומרגישים כי עמדתם נשמעת וזוכה להתייחסות. על מנת לקיים סמכות דיאלוגית יש לגלות התחשבות בצרכי הסטודנטים, אשר תתרום לניהול יעיל של בעיות משמעת בכיתה, כגון: עיצוב מעט כללים הניתנים לאכיפה, הגדרת הכללים במשותף עם הסטודנטים, הצגת הכללים בתחילת השנה, הצגת רציונל הכללים, העברת המסר באופן רגוע אך סמכותי ולבסוף הקפדה על עקביות, אכיפה ותגובה על אשר הוחלט.
כותבי המאמר טוענים כי מרצים השולטים במיומנויות לניהול כיתה, מעצבים נורמות התנהגות בכיתה ובאופן ישיר מפחיתים את הסיכוי להפרת כללי המשמעת.

הבחירה במאמר זה נבעה מההכרות עם הנושא בשטח, הן כסטודנטית הנתקלת בהתמודדות המרצים עם בעיות משמעת במהלך הקורסים, והן כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד, בו לומדים תלמידים בעלי הפרעות התנהגות.
כסטודנטית, בסמסטר זה, אני לומדת שני קורסים בכיתות גדולות והטרוגניות אשר עולות בהן בעיות משמעת. רק בשיעור האחרון הרהרתי לעצמי, כמה לא הייתי רוצה לעמוד כמרצה מול קבוצה כה גדולה של סטודנטים ולעסוק בבעיות משמעת. האם האחריות לעניין במהלך השיעור היא זו שתוביל להורדה בבעיות המשמעת? כן, אני מאמינה שהרבה נעוץ בכך, אך לא די בכך. לבעיות המשמעת שני צדדים, האחד המרצה, החייב להציג את כלליו באופן בהיר וברור, תוך התחשבות בצרכי הסטודנטים. בנוסף, על המרצה מוטלת האחריות לעניין, לאתגר בשיעור, אך האם דבר זה אפשרי בכיתה כה גדולה והטרוגנית? קשה אך אפשרי. הרצאות בהן מידת העניין תהיה גבוהה ומאתגרת בעיות המשמעת יפחתו.
ואילו הצד השני, הסטודנט, אינו יכול להטיל את כל האשמה על המרצה. הסטודנט, אדם מבוגר, הגיע ללמוד מתוך בחירה ואינו מוחזק בכוח בכיתה, עליו לגלות אחריות ולהתנהג בהתאם.
הסמכות הדיאלוגית אותה מציעים כותבי המאמר מורכבת מאותם שני הצדדים – המורה והסטודנט, כל אחד והאחריות שלו, תוך שיתוף פעולה בין שני הצדדים בבנייה ושמירה על הכללים.
כמורה בבית הספר, התמודדות עם בעיות המשמעת מהווה מרכיב ועיסוק מרכזי בעבודתי. במהלך השנים נוכחתי כי שיעורים מעניינים, המתחשבים במגוון רחב של יכולות וקשיים הם השיעורים המוצלחים בהם בעיות המשמעת פוחתות.
במהלך כתיבת סיכום זה עולה בראשי תהיה נוספת שמעניין לחוקרה - האם קיים קשר בין תלמיד בעל קושי בבעיות משמעת בכיתה לבין התנהגותו כסטודנט במכללה?
על כך אין לי תשובה, אך בטוחה אני כי נושא בעיות המשמעת במכללות ובאוניברסיטאות יעסיק עוד רבות את אנשי האקדמיה וישפיע על אופי השיעורים ומהלכם.

מקור המאמר:
בר, י. ופרנק מ. (2008). ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. על הגובה: כתב עת לענייני הוראה בחינוך הגבוה, גיליון 7, 8-12.

תחילתו של הסוף...

מרוץ הזמן הוביל אותנו לתחילתו של סמסטר רביעי ואחרון בלימודים!
רק לפני שנה הרגשתי כה מבולבלת, לא בטוחה, טרודה, וחוששת מהחזרה להיותי "תלמידה". אך הזמן רץ, הלימודים סחפו, קורסים שונים, קריאת מאמרים, מטלות, גלגל השיניים החל להסתובב במהירות רבה והלימודים הפכו לשגרה.
היום, סמסטר אחד לפני הסוף, אני כבר מרגישה את תרומתה של הלמידה הן בהתפתחות האישית מקצועית שלי והן בתפקידי החדש כמורה למחשבים בבית הספר.
תחילתו של הסמסטר הביא עמו את החזרה לכתיבה בבלוג האישי. זהו הסמסטר השלישי שאנו עובדים על פרוייקט זה ואצלי עדיין מהדהד כל הזמן בראש הפוסט הראשון - מפוחדת, מבולבלת, דואגת, ונרגשת לקראת עבודה חדשה עם כלי חדש.
היום לאחר שני סמסטרים בו אני מפעילה בלוג זה עדיין עולים בי חששות לקראת כל פוסט, הנובעים בעיקר מהרצון למשוך, לעניין, לענות על הדרישות ולחוש בהתקדמות האישית בעבודה עם הכלי, אך אני חשה את ההתקדמות שחלה בי בכתיבה ובעבודה עם הכלי.

הסמסטר החדש הביא עמו קורסים חדשים, מרצים מוכרים וחדשים, מגוון של מטלות, ופרוייקט הסמינריון.
נעמי ואני בחרנו לערוך את פרוייקט הסימנריון בנושא -
"שילוב בלוג לימודי לשיפור יכולת ההבעה בתכנית "סינגור עצמי" אצל תלמידים עם לקויות למידה".
לא בכדי נבחר הבלוג ככלי המוביל את הסמינריון, ההתנסות בכתיבה בבלוג והכרתו היא שהובילה אותנו לבחירה ולשילובו בתהליך הלמידה. בפוסט זה ברצוני להציג התרשמות ראשונית מתחילת העבודה.
הכיתה שנבחרה לפרוייקט הסמינריון היא כיתה ח' בבית ספר שפרירים (בי"ס לחינוך מיוחד בו אנו מלמדות), של תלמידים לקויי למידה עם קשיים נוספים המלווים אותם כגון קשיים חברתיים, רגשיים וכדו'.
לקראת השיעורים הראשונים החששות שליוו אותי בתחילת הדרך בעבודה עם הבלוג הציפו אותי שוב, חששתי כי חששות אלו יצרו התנגדות של התלמידים לעבודה ויהוו בעיה. אך לתדהמתי גיליתי, כי התלמידים (כן, גם אלו מהחינוך המיוחד) פוחדים הרבה פחות מאיתנו מחשיפה לכלים טכנולוגיים חדשים והתמודדות עימם. נכון אמנם העבודה הרבה יותר מובנת וברורה אך אין את ההתנגדות והפחד שמלווה את עולם המבוגרים מהתמודדות עם כלי חדש, פחד בו אני חשתי לפני תחילת העבודה עם הכלי.
השימוש בבלוג כפרוייקט עבודה עם התלמידים, איפשר לי בפעם הראשונה במהלך התואר לראות את החיבור בין הכלים איתם אנו מתנסים באופן תיאורטי ובין השטח, הצמא, רוצה, מחפש ואף דורש התקדמות ועבודה עם כלים טכנולוגיים חדשים, בנוסף ליישומי האופיס אותם אנו כה רגילים ללמד במערכת החינוך, ולעיתים קרובות אף נהנים מהנוחות שבכך.
איני יכולה להציג בפוסט זה מסקנות לגבי תרומת הכלי ללמידה ולנושא בו הסמינריון עוסק - "סינגור עצמי", אך אני חשה את ההתלהבות ואת שיתוף הפעולה של הילדים בעבודה.

תחילתו של הסוף -סמסטר חדש, התחלות חדשות, פרוייקטים שמתחילים לקבל פנים אמיתיות בשטח ובעבודה, עם כל אלה נפתחה לה עוד שנה שבקרוב מגיעה לסופה!

סוף הוא תמיד התחלה

מי מאיתנו לא מדקלמת כמורה את שירה של לאה נאור: "סוף הוא תמיד התחלה", היום שיר זה קיבל אצלי משמעות שונה.

"סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
טוב יותר?
רע יותר?
לא יודעת מה יותר.
משהו אחר".

השיר המלא בקישור הבא - סוף הוא תמיד התחלה

היום ה-1 בספטמבר, הינה סופה של שנת השבתון אליה יצאתי בשנה זו, וסופו של סמסטר שלישי בלימודים, אך כמילות השיר, סוף זה תמיד התחלה - התחלה של שנת הלימודים בתפקיד חדש עבורי, התחלה של סמסטר נוסף ואחרון.
השנה, החלטתי לצאת לדרך חדשה בחיי המקצועיים ולהתחיל וליישם את לימודיי בתואר שני, ואלמד במרכז המחשבים בבית הספר כמורה למחשבים (כן, במערכת החינוך עדיין כך מוגדר התפקיד).
תפקיד חדש זה בא במקביל לסיום סמסטר השלישי בלימודים וההרגשה כי אוכל ליישם חלק ממגוון האפליקציות השונות שלמדתי במהלך שלושת הסמסטרים האחרונים בתפקידי החדש.

תחילת השנה מלוות בכתבות רבות על תוכניות תקשוב במערכת החינוך - עכשוויות ועתידניות, כמורה למחשבים ובעיקר כסטודנטית לתואר שני במגמת התקשוב ולמידה משכו עיני כתבות אלו וברצוני להתייחס לכתבה שפורסמה בגליון אנשים ומחשבים, ובה ראיון עם ד"ר עופר רימון, ראש מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך.
לפני הכל, שמחתי לקרוא כי קיים במשרד החינוך תפקיד כה חשוב ורב משמעות, כולי תקווה כי מעבר לכותרות ושמות יהיה לתפקיד זה גם יישום ומשמעות בשטח.
ד"ר רימון מתייחס בכתבה לשלוש נקודות עקריות:
האחת, תקציבים ותקשוב החינוך. בכתבה הוא חושף כי בכוונת משרד החינוך להשקיע כספים גדולים לתקשוב מערכת החינוך עד לשנת 2012, כן מדובר על עוד כשנתיים. מדובר על תקציב חסר תקדים של כ- 460 מיליון שקלים שיושקעו בתקשוב 220 בתי ספר. בין היתר מדובר על הקמת תשתית פיסית ופדגוגית, אשר יאפשרו להכניס לכל כיתה, עמדת מחשב, מסכים, ותכנים פדגוגים מתוקשבים, בנוסף תמשיך תכנית "מחשב נייד לכל מורה".
השניה, שיפור התדמית של החינוך הטכנולוגי, ע"י עידוד תלמידים ללימוד מקצועות טכנולוגיים וריאליים, פתיחת כיתות מצויינות בהן יושם דגש על לימודים ראליים וטכנולוגיים.
השלישית, איכות המורים. כאשר נשאל רימון לגבי איכות המורים בבתי הספר, שם דגש על בניית תכנית לאנשי היטק שפרשו בגיל צעיר והכשרתם בתגבור החינוך הטכנולוגי.
ברצוני להתייחס לשלוש נקודות אלו. ראשית, לתגבי תקציבים בחינוך. התקבל בי הרושם מכתבה זו, כי שוב אנו עוסקים רבות מדי בתקצוב ובהעברת כספים רבים על מנת לצייד את מערכת החינוך מבחינה טכנולוגית. אך שוכחים אנו לשים דגש (או שמים דגש מועט מדי) על תקצוב של הכשרת מורים ומובילי התקשוב בבתי הספר, על התאמת תכנים, ועל פדגוגיה מתאימה ונכונה לעבודה בכלים חדשניים אלו. נראה כי עדין לא למדנו מנסיון העבר ואנו עדיין מאמינים כי כסף וציוד טכנולוגי חדיש יפתור את כל הבעיות.
שנית, ד"ר רימון שם דגש בכתבה בקשר בין טכנולוגיה ולימודי מקצועות ראליים, בין מצויינות וטכנולוגיה. תקשוב אינה רק לימודי טכנולוגיה, ולתקשוב יש מה והרבה לתרום בכלל מקצועות הלימוד בבית הספר, השאלה היא כיצד? איך? והתאמה נכונה של כלים פדגוגיים שונים. תדמית נמוכה של חינוך הטכנולוגי אינה לדעתי נובעת רק מהקושי בהישגים בתחום הריאלי, אלא מחוסר התאמה של כלל התכנים הלימודיים לעבודה חינוכית ומותאמת עבור תלמידינו.
שלישית, איכות המורים. אכן אני מסכימה עם ד"ר רימון כי בעיית איכות המורים הינה בעייה מערכתית של מערכת החינוך ולאו דווקא מקורה בתחום התקשוב, אך היא לא פעם מחמירה כאשר אנו מגיעים לכל הקשור בתחום הטכנולוגיה. המכללות להכשרת מורים מקבלות מורים בתנאי סף מאוד נמוכים ולא פעם נראה כי כל מי שלא הצליח להתקבל לאחד ממסלולי התארים הנחשקים באוניברסיטאות מגיע ללימודי החינוך מתוך חוסר ברירה ולא מתוך תחושה של שליחות והבנה של כובד משמעות התפקיד. אך בניגוד לד"ר רימון, איני חושבת כי אנשי ההיטק הם אותם אנשים המתאימים להובלת מערכת החינוך, אני מאמינה כי יש בתוך מערכת החינוך אנשים איכותיים ועלינו להכשיר ולעודד אותם להיות שותפים ומובילי מהפכת התקשוב בבתי הספר.

כבוגרת מכללת לוינסקי להוראה, כמחנכת תלמידי חינוך מיוחד כ-10 שנים, כסטודנטית לתואר שני במגמת תקשוב ולמידה, כמורה חדשה ללימודי המחשב, אני חשה תחושה של שליחות ומחוייבות להיות שותפה להובלת מהפכת התקשוב במערכת החינוך, אך חשה כי במקום מסויים מקבלי ההחלטות מעלי אינם רואים את מה שאני רואה וחווה בשטח ולכן הדברים אינם מתקדמים כפי שהיינו רוצים.
קישור לכתבה המלאה: http://www.pc.co.il/?p=39683&print=1

וסיום בנימה אופטימית -
שנה חדשה יוצאת לדרך ואיתה התחלות חדשות - תפקיד חדש, סמסטר חדש, ועוד...
מקווה אני כי גם במערכת החינוך אחוש בשנה זו בהתחלות חדשות בתחום התקשוב מלבד תקציבים וסיסמאות באוויר, ואוכל להרגיש חלק בשליחות החינוכית ובשותפות בעשייה החינוכית בתחום מערכת התקשוב בבית הספר...

על הפער הדיגטלי והמגזר החרדי

לפני מספר לילות כאשר צפיתי בתכנית "צינור לילה" בערוץ 10, נחשפתי לסרטון הבא, המתרוצץ ברשת:

"רב חרדי שובר מחשב נייד טושיבה"

הצפיה בסרטון קישרה אותי באופן מיידי למושג אותו למדנו בקורס שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה - "פער דיגטלי". הפער בין אלו המשתמשים בטכנולוגיית המידע ונהנים מפרותיה לאלו שאינם משתמשים בה, מסיבות שונות, מכונה "הפער הדיגיטלי" (דר' חגית מישר טל, מתוך מצגת בקורס).

על פי הגדרה זו אנו מוצאים פערים דיגטליים בין אוכלוסיות, תרבויות, ארצות, עמים וכדו'. בארץ בולט הפער בדיגטלי בין קבוצות אוכלוסייה שונות: דתות ומגזר (ערבים-יהודים), מגדרים (חרדים-חילונים), רמת השכלה, רמת הכנסה, גיל ומוצא.
התחושות שהסרטון עורר בי היו קשות, זעזוע, חוסר הבנה, ומחשבה על עד כמה קיים פער דיגטלי בין אוכלוסיות שונות בארץ.

שיטוט באינטרנט הוביל אותי למידע רב הקיים ברשת בנושא שימושי האינטרנט בקרב המגזר החרדי. במהלך השיטוט נחשפתי למחקר שערך אסף מלחי בשנת 2009 על שימוש במחשב במגזר החרדי. המחקר עוסק בהצגת נתונים אודות מידת תפוצת מחשבים ביתיים בקרב החרדים וכן במאפייני השימוש במדיום זה.

מספר נתונים מעניינים מתוך המחקר:

• המחשב ורשת האינטרנט הינם החידוש הטכנולוגי הבעייתי ביותר עימם נדרשים להתמודד מנהיגים של הקהילות החרדיות בארץ ובעולם - הסרטון המובא מציג דרך אחת מתוך שלל דרכים בהן בוחרים מנהיגים אלו להתמודד.
• באופן פורמאלי מאז שנת 2000 אסור האינטרנט בחברה החרדית באיסור חמור, אך על אף האיסור החלו בשנים האחרונות לצמוח יוזמות שונות המגשרות על הפער שנוצר ואף חלק מן הפוסקים והרבנים מתירים החזקת מחשב ביתי.
• למעלה מ-41% ממשתתפי המחקר העידו כי יש להם מחשב ביתי בבית דבר המעיד על חדירה משמעותית של המחשבים למשקי הבית החרדיים, אך רק 10.3% מחוברים לרשת האינטרנט.
• השימוש באינטרנט לצרכי פנאי תקשורת ומידע דל ומועט בקרב האוכלוסייה החרדית.
• גברים עושים שימוש רב יותר בשימוש באינטרנט מאשר נשים במגזר החרדי.

המחקר המלא מופיע בקישור הבא: http://www.moital.gov.il/NR/rdonlyres/377D98DE-B94F-49C4-B784-2F61E8942B85/0/internetharedim.pdf

לצד שימוש הולך וגובר וחדירה איטית של המחשב הביתי, רשת האינטרנט ושימושיה השונים למגזר החרדי הפער עדיין קיים.

תגובות שונות של מנהיגי המגזר מובילים למגוון רחב של התייחסויות - החל מהסכמה להכנסת המחשב לבית וכלה באיסור חמור וקביעות קשות לגבי השימוש באינטרנט ובמחשב, כגון: הרב יהושע שפירא על סכנת האינטרנט: "הנני סבור שהגלישה באינטרנט היא דבר מסוכן העושה שמות בקרב מחננו, מפילה רבים וטובים אל תהומות הטומאה הגרועה והבזויה ביותר, מלפפת אותם בכל מיני כיעור ומייאשת מכל תיקון ותשובה".
תוכניות שונות לצמצום הפער הדיגטלי בעולם והארץ פועלות כבר מספר שנים, אני מאמינה כי יקח זמן עד שתוכניות אלו יכנסו לפועל במגזר החרדי ויהיו בעלי השפעה רחבה כל עוד מנהיגים רוחניים ינהגו כפי מוצג בסרטון זה ובסרטונים נוספים בסגנון הרצים היום באינטרנט בדבר סכנות ואיסורים בשימוש באינטרנט.

כמו בכל השינוי אשר אותו מוביל הדור הצעיר, גם במגזר החרדי הדור הצעיר הוא זה שיוביל את השינוי המיוחל בתחום הטכנולוגי. ולצד מורת רוחם של מנהיגים רבים במגזר זה, העולם הטכנולוגי נכנס ויכנס יותר ויותר לשימוש במגזר זה. הדור הצעיר של היום הוא זה שיהיה דור המנהיגים בעתיד והוא זה שיוביל את השינוי.

כמו בכל העולם עדיין ישארו קבוצות שמתנגדות לשימוש במחשב ובאינטרנט מסיבות שונות, אך אני מאמינה כי קבוצות אלו יהוו מיעוט מין האוכלוסיה, גם בקרב המגזר החרדי, ובעוד מספר שנים (בתקווה שלא רבות) נוכל לחזות כיצד הפער הדיגטלי מצטמצם ולצפות בסרטונים בהם מנהיגים המגזר החרדי מעודדים שימוש במחשב נייד!!!

גלובליזציה והשפעותיה

בשיעור האחרון בקורס של דר' חגית מישר טל נחשפתי למושג חדש ומרתק בעל משמעות רבה ורחבה -
גלובליזציה
הערך גלובליזציה מוגדר בויקיפדיה: "כהתרחבות של הקשרים הפוליטיים, תרבותיים וכלכליים, בין מדינות, חברות ויחידים באופן היוצר שילוב של כלכלות, תרבויות ותנועות פוליטיות מכל העולם. מוצרים, בני אדם, כסף וטכנולוגיה חוצים גבולות לאומיים בקצב מהיר. תופעה זו גורמת ליצירת קהילה רחבה המשולבת בשוק אחד".
חלק מדבריה של דר' מישר טל שהוצגו בשיעור:
אנו חיים כיום בעידן אשר בו העולם הופך ליותר ויותר גלובלי, זהו תהליך בעל השפעות בהיבטים שונים.
מבחינה כלכלית, זהו תהליך הנובע ממנגנון קפיטליסטי, בו קיים צורך מתמיד בהתרחבות וחוסר סיפוק רק בשווקים המקומיים. תהליך זה הינו בעל השפעה על תחומים רבים בחיינו, כגון, התפתחות התעבורה, פיתוח חברות בינלאומיות, הגירה בעבודה ועוד...
מבחינה פוליטית, נושאים עולמיים דורשים שיתוף פעולה בין מדינות שונות, תהליך אשר יוצר החלשות במושג ה"לאום" בעיני האזרחים החדשים במדינות.
מבחינה תרבותית, תהליך של "אמריקניזציה", היוצר תרבות בינלאומית אחידה. טשטוש הייחודיות המקומית גורם לביטול התרבות האישית. התיירים הם אלו המרווחים מתהליך זה, הנוודים לעומתם המפסידים.
במהלך השיעור התפתח דיון בנושא: גלובליזציה - האם זה טוב או רע?
הסרטון הבא ממחיש עד כמה העיסוק בנושא קיים בכל קצוות תבל -
Globalization--good or bad ?



הסרטון מציג דיון בשתי שאלות:
האחת, מהם יתרונות הגלובליזציה?
אומות יכולות לעזור אחת לשניה ולהרוויח מכך...
גלובליזציה מציעה לנו שפע של אפשרויות במחיר נמוך.
קל יותר לקנות מה שאנו רוצים במחיר מוזל.
השניה, האם יתרונות אלו ישפרו את חיינו, ומהם הדברים הניזוקים מהגלובליזציה?
מחיר הנפט הנשלט ע"י ארגון OPEC עולה בכל שנה ושנה ובהתאם גם מוצרים הקשורים לכך.
הגלובליזציה הורגת את התרבות המקומית, והדוגמאות המובאות בהקשר זה הן - שפת האנגלית משתלטת על העולם ושפות אחרות נעלמות, תרבות אכילת ה"פאסט פוד" משתלטת על המזרח והנזק גדול.

כאשר עלתה לאוויר השאלה בכיתה האם גלובליזציה זהו תהליך טוב או רע? ללא מחשבה נזרקה מפי התשובה - טוב !!!
מחשבה נוספת והדיון בכיתה העלו את היתרונות והחסרונות של התהליך.
יתרונות - הגלובליזציה הובילה להיווצרות של חברות ושיתופי פעולה בינלואומיים וכן לעצמאות רבה יותר של אנשים. ובמחשבה רחוקה ואופטימית, גלובליזציה יכולה להוביל לשלום עולמי בין מדינות.
חסרונות - קיימת החלשות של מדינת הלאום, החלשות של הדמוקרטיה, אי יציבות פוליטית והחלשות של מדינות. טשטוש של התרבות הייחודית המקומית, קיימת טענה כי אנשים הופכים לאחידים וזהים.
האופטימיות שבי לוקחת אותי למקום בו אני רואה את תהליך הגלובליזציה כתהליך בעל חשיבות ויתרונות רבים. אם נדע לשמור על ייחודיותנו בתוך תהליך זה נוכל רק להרוויח ממנו.
ובתוך כל התהליך, עוד לא דיברנו על השחקנית הראשית - הטכנולוגיה! הטכנולוגיה מהווה בעצם את התשתית והבסיס עליו מתקיים העולם הגלובלי. הגלובליזציה והטכנולוגיה צועדות יד ביד אחת לצד השניה. התפתחות הטכנולוגיה מהווה אחד היתרונות החשובים בתהליך הגלובליזציה ויש ביניהן קשר והשפעה ישירה.
בפוסט זה חשפתי ונחשפתי מבעט למושג כה רחב ובעל השפעות רבות ונוספות על תחומים רבים בחיינו...

הספריות בעידן המחשבים והאינטרנט

לפני כשבוע במסגרת הקורס "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה - היבטים בינלאומיים" של דר' חגית מישר טל התוודעתי למאגרי המידע הרבים הנמצאים באינטרנט אליהם ניתן להגיע מאתר הספרייה שבמכללה.
במהלך השיעור הגיע אלינו ספרן מהספריה של המכללה וחשף אותנו לאפשרויות החיפוש הרבות במאגרי המידע שונים.
חשיפה זו וההסבר של הספרן הובילו אותי לעסוק בפוסט זה בשאלות שמטרידות אותי רבות במהלך לימודיי בהקשר לספריות בעידן האינטרנט:
תפקידה של הספריה ומשמעותה בעידן האינטרנט? האם בעידן האינטרנט בו כל החומרים נמצאים ברשת מסתיים תפקידה של הספריה? מדוע בכלל אנו זקוקים לספריות ולספרנים? האם בעוד מספר שנים המקצוע ספרן כמו מקצועות נוספים ייכחד מן העולם?
קצת רקע על הספריות:
ספריה הוא מקום בו נאספים בצורה מסודרת ספרים ומקורות מידע במטרה לשמר אותם ולאפשר שימוש יעיל בהם. ספריות הוקמו כבר בעת העתיקה, בימי הביניים, ובמשך השנים התפתחו וקיבלו משמעות רבה.
חיפוש חומרים בספריה עבר תהפוכות שונות - זוכרים את הימים בהם הלכנו לספריה וחיפשנו את הספר המבוקש באמצעות קיטלוג כרטיסיות במגירות על פי נושאים/א'-ב'... עידן המחשוב הביא עמו שינויים גם בתחום זה. בתחילת שנות ה-80 החלו הספריות לעבור מקטלוג כרטיסים ידני לקטלוג ממוחשב באמצעות תוכנות שונות. לאחר התפשטות האינטרנט התאפשרה גישה לקטלוגים גם דרך הרשת (מתוך: ויקיפדיה).

בלימודי לתואר הראשון, בסוף שנות ה-90 כאשר השימוש באינטרנט עוד לא היה כה מפותח, מצאתי את עצמי מבלה שעות רבות בספריה, מחפשת חומרי מידע, מצלמת מאמרים, משאילה ספרים.
מתחילת התואר הנוכחי הפעמים בהם הגעתי לספריה היו בודדות, מספר הספרים אותם השאלתי ניתנים לספירה על שתי ידיי...
מדוע? האם אין עוד צורך במוסד זה?
הרצאתו של הספרן בקורס חשפה אותי למקומה החדשה של הספריה ולתפקידו המשתנה של הספרן. חיפוש נרחב באינטרנט הביא אותי למאמרו של דר' יונתן מזרחי "הערות על מצבו המשתנה של הספרן".
מזרחי טוען כי עומס המידע בעידן האינטרנט (בו כולנו חשים כאשר אנו באים לחפש חומרים בנושא מסויים) הוא המקום בו תפקידו החדש של הספרן יבוא לידי ביטוי. על הספרן להפוך למסנן ומעבד הידע. לטענתו, אם הספריות והספרנים ידעו לתת ללקוחותיהם ערך מוסף, הלקוחות יגיעו אליהם, ומהו אותו ערך מוסף? מתן מענה לחיפוש מידע באופן יעיל, החוסך בזמן ובהצפת של מידע שאינו רלבנטי. הספרן החדש יהיה אדם סקרן ופתוח, בעל גמישות אינטלאקטואלית, בעל ידע טכנולוגי, בעל השכלה כללית אשר תאפשר לו להוות משמעות כמסנן הידע למגוון הלקוחות שיגיעו אל הספריה.
מזרחי מסכם את מאמרו בשתי תסריטים אפשריים בהקשר לעתיד הספריה:
האחד, הפערים בין ספריות בעלות יכולת שימוש בטכנולוגיה וכאלו שאינן. פער שיגדל ויעמיק וינצחו בו אלו כמובן שידברו בשפה הטכנולוגית. פערים אלו מתרחשים כבר היום.
השני, בעלי הכוח והעוצמה ישתמשו בטכנולוגיות המידע לחינוך ולהרחבת הנגישות של המידע. הספרנים יוכלו ללמד את אותם לקוחות שאינם בעלי יכולת שפה טכנולוגית כיצד להפיק את המירב מטכנולוגיות המידע.
תסריט זה נכתב בשנת 2002, היום לאחר 8 שנים נראה כי איננו רחוקים מתסריט זה ואף במקרים רבים ממלאים את התקוות של דר' מזרחי בהקשר לשינוי מקומו של הספרן.
ובחזרה לשיעור בו הספרן מספריית המכללה חשף אותנו למאגרי המידע הקיימים ברשת. החשיפה הייתה מרתקת ופתחה בפניי אפשרויות חדשות של חיפוש, מאגרי מידע הנמצאים ברשת, ואפשרויות שונות של צמצום חומרים אשר ימנעו ממני הצפה ובלבול. הספרן, בעצם מילא את תפקידו החדש, שעליו מדבר דר' מזרחי, הוא פתח בפניי דרכי חיפוש חדשות ועזר לי להבין כיצד אוכל לסנן את המידע שאקבל.
השנים הקרובות הן שיענו בצורה הטובה ביותר על השאלות שהצגתי בתחילת פוסט זה, אך אני יודעת להגיד היום כי אם הספרן והספריה ידעו לעשות את השינוי המיוחל, אותו שינוי שגם אנו כאנשי חינוך חייבים לעבור על מנת להישאר רלבנטיים ללקוחותינו - התלמידים, הם ידעו לשמר את לקוחותיהם ואת תפקידם.

הדואר האלקטרוני

דוא"ל, אימייל, שטרודל, @, e-mail, ג'ימיל, הוטמייל, וואלה, יאהוו, מילים אלו כבר הפכו לשגורות בשפתנו בחיי היומיום.
ומעבר לכך שהן שגורות בחיינו הן חלק בלתי נפרד מהווייתינו, ואנו נמצאים בחיבור מתמיד לתיבות הדואר שלנו מן המחשב, מן הסלולר ובכל רגע פנוי ביום...

לפני כשבוע בעת שידור תוכניתם של לונדון וקירשנבאום נחשפתי לפינתו המרתקת של דר' יובל דרור, מומחה לטכנולוגיה ואינטרנט בנושאים שונים בעידן הטכנולוגי. דרור מציג בתוכנית פינה קבועה ובה הוא מספר על היבטים שונים של הטכנולוגיה והאינטרנט, המצוגים בקישור הבא -
http://lnk.nana10.co.il/Section/?SectionID=11421

משלל התוכניות, בחרתי להציג את הדברים שהובאו בכתבה - "מחירו של הדואר האלקטרוני - ניכור ואי יעילות".
מחקר שערכה אוניברסיטת אילינויי בארה"ב בדק שלוש קבוצות סטודנטים בביצוע פרוייקט משותף - קבוצה אחת המנהלת את הפרוייקט רק בדואר אלקטרוני, קבוצה שניה מנהלת את הפרוייקט רק פנים מול פנים וקבוצה שלישית באמצעות שיחות ועידה. במחקר זה נמצא כי הישגיה של קבוצת הדואר אלקטרוני היו הנמוכים ביותר. ממצא זה הביא את החוקרים למסקנה כי לצד יתרונותיו הברורים של הדוא"ל - מהירות, זול, מאפשר חשיפה לעובדים רבים בארגון, קיימים מחירים לכלי זה.
והמחיר הוא פגיעה במערכות היחסים בין אנשים, כאשר התקשורת בארגון הופכת להיות רק באמצעים טכסטואלייים, פעמים רבות אינך מכיר את האנשים עמם אתה מתקשר ומדבר, ולא נבנה אמון בין האנשים, באמצעים הטכסטואלים אין יכולת להעביר הבעות פנים, טון דיבור, רגשות, והבעות. לטענת החוקרים בפגישות פנים אל פנים נוצרים קשרים יותר חזקים, והכלים הטכנולוגיים הטכסטואליים כגון דוא"ל, צ'אטים, פוגמים בתפוקה ובאיכות של התוצרים.
קושי נוסף שעולה בכתבה הינו הקושי בו אנשים עוברים לתקשר אחד עם השני רק באמצעות הכלים הטכנולוגיים, גם כאשר הם יושבים אחד ליד השני. בקושי זה נתקלתי במהלך עבודתי לא פעם, כאשר תלמידי התקשרו אחד לשני או שלחו הודעות sms גם כאשר ישבו אחד לצד השני או נמצאו מרחק של כמטרים ספורים אחד מהשני.

קצת נתונים - המצאת הדוא"ל התרחשה כבר בשנת 1971 ע"י ריי טומלינסון, בישראל הופיע הדוא"ל לראשונה בשנת 1980, כן לא להאמין 20 שנה חלפו וטכנולוגיה זו לא נעלמה אלא רק הלכה והשתפרה.
ומהי דעתי האישית בנושא - דעותיי חלוקות, מצד האחד, גם אני כמו אנשים רבים אחרים נוטה לבדוק את תיבת המייל שלי פעמים רבות ביום. אמנם קטונתי מלהגיע למסקנות בעניין מחיר הדוא"ל בארגונים גדולים, אך במחירו נתקלתי כבר מספר פעמים. כן לא פעם נוח יותר לשלוח מכתב בנושא שקשה לנו לערוך עליו שיחה פנים מול פנים, או תלמידים שמשוחחים באמצעים טכנולוגיים טכסטואליים שונים ואינם יודעים מי עומד מאחורי הדברים.
המסקנה אליה הגיעו חוקרי אילינויי כי חוסר האמון הינו הבסיס לפגיעה בתוצרים היא זו החשובה מכל, ואם נדע לתת את החשיבות והפתרונות לבניית אמון בין חברי הקבוצה ובין תלמידנו בכיתה בעבודה בכלים מסוג אלו אולי נוכל לתת מענה למחיר שעליו מדברים.
האמצעים הטכסטואליים אכן משנים את הקשרים פנים מול פנים, אך כיום כבר כמעט לכל כלים אלו נוספו אפשרויות ופתרונות המגשרים על קשיים אלו - הוספת תמונות, רגשונים, הוספת וידיאו, שמע, שיחות ועידה של מספר משתתפים ועוד.
אני מאמינה כי יתרונותיו הרבים והשימוש המוגבר של כלי זה עולים על המחיר שאנו משלמים! עלינו לדעת לעשות שימוש מושכל ונבון בצורה כזו שתחנך את ילדינו לשמור על קשרים חברתיים. ילדינו כבר שם, אנחנו יכולים לבחור האם להצטרף אליהם או לא! אני בוחרת להצטרף אליהם!
כתבתו של דר' יובל דרור מובאת בקישור הבא -

http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=733236&TypeID=1

הJ50ג ה6J76'X'

לא, זו אינה טעות כתיב, כן, לקח לי זמן רב להצליח לכתוב אותה ומקווה שבאופן הנכון, ואתם הצלחתם?
תעזרו במילון הנמצא בקישור הבא: הסלנג האינטרטי - ויקיפדיה

נכון! - הסלנג האינטרנטי

הסרטון הבא ממחיש את הכוונה -

ערה/דניאל סלומון ורני אלטר, מתוך מצב האומה, ערוץ 2

קצת הבהרות מתוך השיר:

ערה? - קיצור מוכר בעת שליחת sms, נועד למנוע את השיחות טלפון בהן היינו מעירים אחד את השני, והצד המתעורר היה מסתיר את קולו הישנוני ואת המבוכה כי רק התעורר באומרו "לא ישנתי בכלל סתם רואה טלביזיה?"

יחס, רגע, נייס - קיצורים, קיצורים, קיצורים

מה ניש? = מה נישמע?

חחחחחחחחחחחח - סימן לצחוק

Daniel is in relationships / it's complicated - שפת הפייסבוק, כאשר אתה מגדיר את מצבך הזוגי

poke - מתוך פייסבוק - לנעוץ אצבע, מאפשר למשתמש בפייסבוק לזכות בתשומת לבו של משתמש אחר.

like - מתוך פייסבוק - אהבתי

סמיילי בוכה/סמיילי קורץ/סמיילי צוחק - מי מאיתנו לא משתמש בהם בצ'אטים בסמסים ובכלל...

תפסיקי לסנן, הייתי על רטט - אין סוף לתירוצים...

והרשימה עוד ארוכה...

מי מאתנו לא נתקל בשפה החדשה של בני הנוער (ולא רק) - שפת האינטרנט, שפת הקיצורים, שפה בה לא פעם בני הנוער אינם מובנים לנו המבוגרים במה שהם אומרים או כותבים, אך ביניהם הדברים כבר ברורים!

כמחנכת, נתקלתי לא פעם בשגיאות כתיב של תלמידי, הנובעים מתרבות קיצורים זו, והשאלה המטרידה אותי האם שפת האינטרנט תגלוש לשפה העברית ותהווה שפה חדשה, וכיצד אנו המבוגרים נתמודד עם שפה זו?

הבלוגר עידו קינן טוען כי חלק גדול מה"מילים" התפתחו מהצורך לקצר את הדיבור כדי להתאים אותו לטכנולוגיה. הטוויטר למשל מגביל את האמירה ל-140 תווים, sms כאשר אתה נדרש להעביר מסר קצר. קינן מוסיף כי השיח תרבות השיח המוקלד הביאה לצרוך בפיתוח אמצעים בהם ניתן יהיה להעביר רגשות והבעות פנים, כמו הסמיילים למיניהם (מתוך עיתון מעריב nrg: הסלנג האינטרנטי תופס תאוצה).

זהו המקום לציין כי אני מודאגת! מודאגת משפתם של בני נוער, מאוצר המילים הדל המשפיע על התפתחות החשיבה על הבעת רגשות ועל התפתחות הדיבור ותרבות השיחה.

אני רואה קשר ישיר בין יכולת ביטוי לבין מידת האלימות, אשר תופסת תאוצה רבה בקרב בני הנוער. לא פעם אלימות מתפתחת בין בני הנוער אשר לא הבינו אחד את הכוונה מאחורי דברי השני. והלא זה אינו מפליא, בתרבות הקיצורים קשה להבין או ניתן לפרש באופן שגוי מה רצה להגיד הצד השני.

נכון, גם אני כמשתמשת באמצעים דיגטליים שונים, נוטה להשתמש בקיצורים שונים, אך שפה זו שמורה אצלי רק למחשב ואינה שגורה בפי בדיבור ובשיח היומי.

אני מאמינה כי האחריות מוטלת עלינו המבוגרים, אחריות בשמירה על השפה, בפיתוח תרבות שיח נכונה, בהרחבת אוצר המילים, בעידוד הבעת רגשות ובדאגה כי בני הנוער יפתרו בעיות ביניהם באמצעות שיחה.

תרבות הסלנג האינטרנטי הינו נושא מרתק לדעתי אשר אנו המבוגרים חייבים להבינו, אך ההבנה נועדה לעזור לבני הנוער להגיע למחוזות נכונים ולהביע את עצמם בדרכים הנכונות.

ויקי למתחילים...

בשבועות האחרונים במסגרת הסמסטר השלישי בלימודים אני נחשפת לכלי לימודי נוסף, המיועד לעבודה לימודית שיתופית -
הויקי!!! או בשמו הלועזי wiki!!!
אך ההכרות הראשונית שלי עם הויקי התחילה עוד לפני -
ראשית, עד לתחילת השנה הזו, הכרות כמו של כמעט כל אחד מאיתנו עם ה"וקיפדיה", המהווה תוצר סופי של שימוש בכלי זה. התנסותי בויקפדיה שינתה פנים במהלך שנה זו, כאשר נחשפתי למגוון הרחב הקיים באינציקלופדיה זו ובאפשרות לשימוש בה כמקור ביבליוגרפי אצל חלק מן המרצים במכללה.
שנית, במהלך הסמסטר השני, כאשר נדרשתי (יחד עם שותפתי נעמי פורת) לבנות יחידת לימוד בנושא כלשהו, החלטנו לקפוץ למים ולהתמודד עם בניית משימה בויקי. יצרנו פלטפורמה ללימוד נושא "חגים ואירועים" בסביבת העבודה ויקי. ההתמודדות הייתה לא פשוטה וכבר אז החלו ניצנים ראשונים של תסכול וקשיים.
מצורף קישור לעבודתנו (חשוב להדגיש כי זוהי פלטפורמה ראשונית בלבד) -
חגים ואירועים במדינת ישראל
שלישית, השלב בו אני נמצאת כיום. במסגרת לימודי הקורס, "שילוב טכנולוגיות תקשוב ולמידה - הבטים בינלאומיים", אנו נדרשים מדי שבוע לעבוד במגוון מטלות הכוללות עבודה בויקי. המטלה הראשונה שניתנה הייתה לסכם מאמר באופן שיתופי עם עוד חמישה עמיתים לקורס. המטלה השניה, לעבור בין קבוצות אחרות ולתת חוות דעת על עבודתם, המטלה השלישית לתקן את הסיכום שביצענו על פי הערות, אך הפעם לערוך דברים שחבר קבוצה אחר כתב על המאמר והכל ב-ו-י-ק-י.
לא מעט תיסכולים וקשיים עלו בעת העבודה על המטלות, וכשאני מנסה לנתח מדוע? אני נוטה למיין את הקשיים בין שני מאפיינים עיקריים - קשיים הנובעים מעבודה שיתופית וקשיים טכניים.
הקשיים השיתופיים באו לידי ביטוי בקושי בתיאום בין חברי הקבוצה, קושי בחלוקת העבודה, אי עמידה בזמנים של כל חברי הקבוצה, אפשרויות מחיקה אחד של דברי השני ועוד.
הקשיים הטכניים נבעו בעיקר מאופיו של ממשק הויקי, כגון, אפשרויות העריכה שאינן תמיד כה ידידותיות, ועבודה במקביל שאינה אפשרית עם חבר קבוצה אחר כבר עובד.
לגבי הקשיים השיתופיים, אשר העלו לא מעט תיסכולים בקרב חברי הקבוצה, אני מאמינה כי קשיים אלו נובעים, בין היתר, מהמקום בו הפכנו ללומדים אינדיבידואליים, למדנו להסתמך רק על עצמנו ולעבוד באופן עצמאי ואיננו רגילים לסוג עבודה שיתופי שכזה (ועוד טכנולוגי...) לכן כה קשה לנו להתרגל לעבודה השיתופית הכוללת מגוון חדש של מטלות עבורנו, המהווה שיעור חשוב לחיים במיומנויות למידה ועבודה שיתופית. הלא לפני שנתרגל עבודה זו על תלמידנו רצוי שאנו נבין את יתרונותיה של העבודה השיתופית על עצמנו.
ולגבי הקשיים הטכניים, אשר אינם פחות מתסכלים, אך אם רגע נחשוב עליהם לעומק, נבין כי הם בעצם משניים כאן בכל העבודה והלמידה.
ולצד כל ההבנות, יש להתייחס למרכיב נוסף חשוב, זמן החשיפה והעבודה עם הכלי. עלינו לתת את הזמן לכלי החדש ולהתנסות בו לפני שנחרוץ גורלות באופן גורף ואחיד, ולא להיסחף אחר תחושותינו רק ממבט ראשון...

כלים טכנולוגיים בהוראה

לאחרונה נחשפתי במגוון מקורות על שילוב הטכנולוגיה במערכת החינוך באנגליה. מאמר שהתבקשנו לסכם בתרגיל ויקי משותף עסק בהתפתחות הטכנולוגיה באנגליה והמסקנות שהשכילה להבין אנגליה לגבי שילוב הטכנולוגיה והפדגוגיה במערכת החינוך שם.
במקביל נחשפתי לסקר שנתי שערכה ג'ון הארט, מומחית בריטית לתקשוב וחינוך, בנושא כלים טכנולוגיים ושימושם בחינוך ובהוראה.
הסקר כולל רשימה של כ- 100 כלים נבחרים לשנת 2010, אשר מתבססת על דירוג שנתנו 241 אנשי חינוך ברחבי העולם עד כה, הסקר הסופי ייצא לאור באוקטובר 2010.
כמה ממצאים מעניינים מדירוג זה -

חמשת הראשונים:
במקום ה-1 שומר על מקומו - הטוויטר - השייך לקטגוריית המיקרובלוגינג - שרותי רשת חברתיים, המתאפיינים במימדים זעירים במיוחד ובצמצום.
במקום ה- 2 - יוטיוב - אתר לשיתוף סרטים.
במקום ה- 3 - גוגל דוקס - ניהול קבצים שיתופיים.
במקום ה-4 - דילשס - ניהול מועדפים ושיתופם.
במקום ה-5 - slideshare - פלטפורמה לשיתוף קבצי פאוור פוינט על גבי הרשת, המאפשרת הטמעת מצגות באתרים ובבלוגים חיצוניים.
ועד כמה נתונים על כלים שנחשפנו אליהם השנה וכלים שאנו מכירים מעבודתנו בשטח:
הסקייפ - במקום ה- 8, פייסבוק - במקום ה- 27, גימייל - במקום ה- 41, וורד - במקום ה- 60.

בקישור הבא ניתן לצפות ברשימה המעודכנת:
דירוג רשימת הכלים הפתוחים בחינוך ובהוראה

מספר מילים אישיות לגבי הרשימה המוצגת:
ראשית, שמחתי לראות כי בתוך הרשימה כלים רבים אליהם נחשפתי השנה בלימודיי, ואף ארבעה מהם מופיעים בראש! חשיפה לכלים אלו לא הייתה מתאפשרת עבורי ללא לימודיי בתואר זה, ואני מאמינה כי הייתי ממשיכה להשתמש בעבודתי החינוכית ברשימת הכלים המופיעים הרחק מאחור. לאחר כשנה בתואר, קריאת חומר ספרותי, עריכת עבודות, ברור לי כי הטכנולוגיה כל הזמן מתחדשת ועלינו להתחדש עימה אם אנו רוצים להישאר רלבנטיים עבור תלמידנו.
שנית, חמשת הכלים הראשונים - טוויטר, יוטיוב, גוגל דוקס, דלישס וסליידשר שייכים לווב2 ובעלי איפיונים שיתופיים מרכזיים. בישראל, מהכרותי עם השטח, איני חשה כי אנו נמצאים במקום המשלב כלי ווב במערכת החינוך, ואנו עסוקים במידה רבה עדיין בטכנולוגיה עצמה ובהכנסתה למערכת החינוך. אני מאמינה כי שינוי זה יחדור בשנים הקרובות למערכת החינוך ומחכה להיות חלק שותף ופעיל במהפכה שתתחולל.
שלישית, לגבי טוויטר ומיקומו, מעניין כי כלי זה נבחר למקום הראשון בשילוב ובשימושו בהוראה. מהתנסותי בכלי זה במהלך הסמסטר האחרון לא התחברתי למשימות ולנעשה בו. אני מאמינה כי הקושי האישי שלי נובע מהחשש המלווה אותי בהכרות עם כלי טכנולוגיים חדשים והצורך בהכרות מעמיקה ורבה יותר עם הכלי ועם עבודתו בשטח. דוגמאות של הצלחות קונקרטיות יכולו אולי לשנות את דעתי.
רביעית, כלי הויקי, כלי שנחשפתי אליו רק לאחרונה, וארצה להרחיב עליו בפוסט נפרד בהמשך.
חמישית, כליי המיקרוסופט - וורד ופאוור פוינט שעדיין נמצאים רבות בשימוש בהוראה בישראל, בדירוג נדחקו לסוף הרשימה. היום אני מאמינה כי הכלים הרבים הקיימים ברשת מאפשרים לנו דרכי הוראה ולימוד נוספות ואף טובות יותר מהשימוש בכלי המיקרוסופט (וורד, פאור פוינט). לצערי, כלים אלו עדיין שולטים במרבית מבתי הספר ואינם מאפשרים לנו לחולל את השינוי המבורך, כלים אשר שימוש בהם גורמת לנו לאבד את העניים ואת הלמידה המשמעותית אצל תלמידנו.

לסיכום, בעקבות רשומה זו ובעקבות לימודי התואר, אני מאמינה כי קיימת חשיבות רבה לחשיפה מתמדת לכלים חדשים ולבחינתם בשימוש בהוראה. אל לנו לשכוח כי הטכנולוגיה הינה רק הכלי אשר משמש וישמש לנו לעזר בפדגוגיה נכונה ומותאמת לתלמידנו, בפדגוגיה אשר חלקה הינו בחירה ושימוש בכלים טכנולוגיים הנכונים ללמידה.
בעקבות הרשימה, החלטתי לפתוח מדור "המלצה על טכנולוגיה..." בו קישורים לרשימת כלים טכנולוגיים אליהם נחשפתי ואחשף במהלך התואר ובמהלך עבודתי.

כנס מיט"ל השמיני

ביום רביעי האחרון (30.6.2010), השתתפתי בכנס מיט"ל - מרכז ידע טכנולוגיות למידה.

כאשר סיכמתי לעצמי את היום, הרגשתי כי במהלך היום נחשפתי למגוון רחב של דעות, הרצאות, תחומים, אנשי מקצוע, אנשי חינוך, ועוד והרגשתי סיפוק רב על כך.

מהמגוון הרחב שאליו נחשפתי באותו יום, ברצוני להתייחס להרצאה אחת, שכבר כאשר ראיתי את תוכנית הכנס ידעתי כי שם מקומי - למה לי בלוג? מאת אסתי דורון.

ולמה? במהלך הסמסטר האחרון בעקבות מטלת הבלוג שניתנה לנו במסגרת לימודי התואר השני, מוצאת אני את עצמי עסוקה רבות בשאלה זו - למה לי בלוג? ובשאלות רבות המתלוות אליה, כגון: מה מידת החשיפה בבלוג? מה עליי לכתוב בבלוג? ומה לא? כיצד והאם הבלוג יכול לשרת אותי בלמידה האישית שלי? ומה והאם תהה תרומתו של הבלוג בהוראת התלמידים עמם אני עובדת? ועוד.

ככל שנכנסתי לכתיבה ותפעול הבלוג, חלק מהשאלות קיבלו תשובה חלקית, אך אני בעיקר מרגישה כי תשובה מעמיקה ומשמעותית אוכל לתת כאשר תסתיים המטלה, בסוף התואר, אז תהיה לי פרספקטיבה מספיק טובה ומעמיקה על מנת לענות על שאלות אלו.

בהתייחס להרצאתה של דורון ברצוני לדון במספר היבטים שהיא העלתה תוך התייחסות אישית שלי בהתאם:

דורון: "ההתמדה בכתיבה הובילה להתפתחות בכתיבה. בתחילה עיקר הכתיבה הייתה רפלקטיבית ותארה חוויות אישיות שלי כמדריכה. בהמשך התחלתי לקרוא מאמרים מקצועיים... לתרגם אותם, לסכם אותם, ולפרסם אותם בבלוג..." - אני חשה כי במהלך הסמסטר חלה התקדמות בכתיבה שלי בבלוג, הכל התחיל בפוסט הראשון, המבולבל, אשר העלה תהיות רבות על מה אכתוב כל שבוע, ומה בעצם תתרום לי מטלה זו. ככל שעברו הימים, הפוסטים זרמו ונכתבו, הנושאים נמצאו ללא כל בעיה, הכתיבה השתפרה ואני מאמינה כי עוד תשתפר. בנוסף בחיפוש אחר נושאי כתיבה התחלתי להיחשף למגוון חומרים ברשת, התוודעתי לאתרי מידע שונים וחדשים עבורי בתחום הטכנולוגיה, ואכן אני חשה כפי שדורון מציינת כי תפעול הבלוג מחייבת אותי להחשפות לחומרים עדכניים חדשניים ומגוונים בתחום.

דורון מציינת במאמרה כי הבלוג שלה ממוקד רק במאמרונים הקשורים לתהליכי הטמעה והשילוב של מחשבים ניידים אישיים בבתי הספר בהם היא מדריכה. היום לאחר התנסות של כחצי שנה בתפעול הבלוג, אני יודעת כי מיקוד כזה הינו הכרחי ונכון. חשוב להגדיר את מטרתו של הבלוג ואת התחומים שבו יעסוק על מנת לתת לו רושם מקצועי, ושיהיה משמעותי עבור קוראיו.

אחד מיתרונות הבלוג שמציינת דורון הינו האינטראקטיביות המתאפשרת באמצעות כתיבת תגובות בבלוג, ההופכת את הבלוג מכלי אישי לכלי שיתופי. בלוג בהגדרתו הראשונית מוגדר כ"יומן אישי ברשת". כיצד יומן אישי וכלי שיתופי מתחברים יחדיו? הדבר נובע מהגדרת מטרת הבלוג ותפעולו בהתאם. בלוג זה, במסגרת לימודי התואר השני, הינו בלוג מקצועי אשר מאפשר במה לפרסום דבריי. אני חשה כי אני נמצאת כיום בתוך תהליך של הבנה, כי בלוג זה אינו כלי אישי שלי בלבד אלא כלי שיתופי למחשבותיי, הבנותיי, הגיגיי, וכדו'. בהתאם להבנה זו, אוכל להתמקד בתשובה לשאלה על מה לכתוב ומה לא. במסגרת הבנה זו, ממליצה דורון להגיב לכל אחד המגיב בבלוג שלה ובכך להפיק את המירב מיתרונות השיתופיות בכלי זה.

פיתוח יכולת תיוג בבלוג - דורון מציינת כי גילתה בשלב מסויים כי יש לה אינספור מילות תיוג דבר המקשה על יכולת החיפוש בבלוג ובעצם מאבד ממטרת כלי זה ולכן החליטה על מאגר מילות מפתח ומקפידה להשתמש בהן. אני מסכימה מאוד עם דורון בנושא זה, תחום התיוג התפתח רבות בשנים האחרונות ומהווה מוקד מפתח לחיפוש ולמיקוד, ובבעייתות זו נתקלתי כבר במספר כלים בהם נדרשתי לערוך תיוג. לקחתי לי לתשומת ליבי הערה זו של דורון ומקווה ליישמה בפועל.

לסיכום, דורון מפעילה את הבלוג שלה כבר שלוש שנים, לעומתה אני מרגישה כי אני רק בתחילת הדרך ודרכי עוד ארוכה על מנת להגיע למסקנות והבנות לגבי הכתיבה האישית שלי בבלוג ותפעול כלי זה, אך כבר היום אני יכולה להגיד כי אני חשה בהתפתחות המקצועית שחלה בעקבות הכתיבה והעבודה בבלוג.

קישורים לפוסט זה:
הבלוג של אסתי דורון
המאמר שהתפרסם בחוברת כנס מיט"ל - למה לי בלוג?

ספרים רבותיי ספרים...

ביום רביעי האחרון, לא התחלתי יחד עם שאר חברי למגמה את הסמסטר השלישי (מה שמאוד לא אופייני לי...), ניצלתי את ההזדמנות וירדתי יחד עם בעלי לחופשה באילת!
וכיצד אילת קשורה לבלוג זה ולכותרתו? קראו בפוסט זה...

בתחילת החודש הופץ 'עברית' - קורא הספרים האלקטרוני הראשון בישראל.
זוהי לא מקריות ש'עברית' הופץ דווקא בחודש בו נערך שבוע הספר העברי (המתמשך לאורך חודש שלם), שבו רבים מאיתנו עטים על חנויות ודוכני הספרים במטרה לרכוש ספרים במבצעים.
כקוראת מושבעת, אשר בעקבות לימודי התואר השני, ירדתי השנה בהספקי הקריאה, ניצלתי את הזדמנות החופשה לרכישת ספרים חדשים לכוננית הספרים בביתי ולהשלמת פערים בתחום הקריאה (יש לציין כי הספקיי ירדו משמעותית בעקבות חוסר האימון בקריאה).
כשבועיים לפני הנסיעה לאילת, התפרסמו כתבות רבות בערוצים השונים על קורא הספרים האלקטרוני והמהפכה בתרבות הקריאה בישראל הצפויה בעקבותיו. הסרטון הבא הינו סרטון תדמית ל'עברית' שמשיקה אותו חברת ניופאן בארץ.

מה נתונים מתוך הסרטון, עברית יכול להכיל 2000 ספרים שונים, משקלו 240 גרם, עוביו 8.8 מילמטר, והוא בעל מסך מגע בגודל 6 אינץ.
יתרונותיו (על פי המשווקים): ניתן לקרוא בו בחדות ובבהירות, בכל מקום - בבית, בנסיעה ואף בחוף הים, ניתן לכתוב הערות ולחפש מילים בטקסט הספר ולסמן בסימניה, לעברית רמקול מובנה וחיבור לאוזניות.
רכישת הספרים נעשית באמצעות אתר החברה המבטיחה כי תוך פחות מ -60 שניות הספר החדש אצלנו!
כחובבת גאדג'טים (אשר בד"כ אינם מתאפשרים בהישג ידי) ומרבה בקריאה, הרגשתי צורך להקדיש פוסט זה ל'עברית', ואף לגלות כי קיימת בי עדיין הסתייגות ורתיעה מן המהפכה.
אני חוזרת לאותה חופשה באילת, בה קראתי את הספר "קציצות" של אילן הייטנר (שאינו ספר בישול) בהנאה רבה. הנאה מהדפדוף בדפים, הנאה מריח הספר החדש בידי, הנאה מהביטחון בנשיאת הספר עמי לכל מקום - לים ולבריכה מבלי לגלות דאגה רבה, הנאה המלווה אותי בכל פעם מחדש. היום אני מתקשה עדיין לראות כיצד 'עברית' מספק עבורי את אותה הנאה המלווה לקריאה. אך יש גם מגבלות בקריאת ספר והעיקרי בהם בד"כ סובב סביב המשקל של הספר וחוסר הנוחות הכרוכה בהחזקתו, האם קורא הספרים הדיגטלי יפתור בעיה זו ונוספות, שיגרמו לנו בעתיד להבין את יתרונותיו!
ולסיום, פוסט זה לא פתר וגם לא התיימר לפתור את דילמת מהפכת הקריאה אצלי, ושאלות רבות נותרו עדיין פתוחות - האם זהו גילי שגורם לי להסתייג? האם זהו ההרגל והקושי בקבלת שינויים? האם ה'עברית' יתן מענה לחסרונותיו של הספר? כיצד תראה חוויית הקריאה שלי בעוד 20 שנה? בטוחה אני כי תהה שונה ומיוחדת ומקווה כי תאפשר לי להתאהב מחדש בחוויית הקריאה ולהמשיך ולקרוא ספרים!!!
לקריאה נוספת על קורא הספרים האלקטרוני כנסו לקישור הבא -
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-3896547,00.html

אמצע הדרך...

אתמול, יום רביעי - 12.5 היה יום הלימודים האחרון של הסמסטר השני, ורשמית אנו באמצע הדרך!
שלא תטעו יש עוד מבחן, מטלות ועבודות, אך ציון היום באופן רשמי העלה בי זיכרונות ותהיות.

בתקופה זו לפני כשנה, עמדתי בפני פרשת דרכים בה הייתי צריכה להחליט מה אני עושה עם עצמי בשנת השבתון.
מחשבות שונות התרוצצו אז בראשי -
מצד אחד, שנת שבתון במלוא המילה, הרשמי ל- "קורסי מקרמה" המליצו לי חלק מעמיתותיי, עשי לך שנה של כייף והנאה.
ומן הצד השני, ניצול השנה וההזדמנות ללימודי התואר השני. בהמלצה זו תמכו בעיקר בני משפחה ובן זוגי בראשם.
המחשבות נעו מן הקצה האחד למשנהו, בכל בוקר התעוררתי עם החלטה אחרת שריצתה צד אחר של המתרס! ולא הצלחתי להחליט...
אינני זוכרת מה בדיוק גרם להחלטה הסופית, אך לקראת תחילת הקיץ, בעודי מעלעלת בדפי הקורסים השונים שמילאו את תיבת הדואר שלי, מצאתי את עצמי לוקחת את ההחלטה אשר הובילה אותי, בין היתר לכתיבת פוסט זה - תואר שני!
היום, כשנה אחרי, ולאחר שני סמסטרים שמאחורי, אני יודעת כי בחרתי בהחלטה הנכונה עבורי, מהר מאוד חזרתי לעולם הלמידה ואף מצאתי את עצמי נהנית ממנו ומאותגרת מחדש!
הגלגלים חזרו לנוע, היצירתיות חזרה ליצור, הידע החדש נצבר, הסקרנות גילתה אופקים חדשים, הקשרים החברתיים התרחבו, והלהט ללמידה ניכר על פניי.
לימודי התואר גרמו לי להביט על מקומי במערכת באופן שונה מאשר הימצאותי בתוכה, אני חשה בצורך לגוון ולשנות ומאמינה ביכולת שבי לתרום למערכת מהיבטים חדשים ושונים.

נכון, זוהי רק אמצע הדרך, והדרך לסיום עוד ארוכה ומלווה במשימות רבות חלקן לא פשוטות אך מאתגרות, חלקן דורשות מאמץ רב וחשיבה, חלקן קשות ומתסכלות...
אך היום יותר מתמיד, אני יודעת כי אני נמצאת במקום הנכון עבורי!

רשתות חברתיות - בעד ונגד!

"מנהל בית ספר בניו ג'רסי מבקש מהורים לאסור על ילדיהם שימוש ברשתות חברתיות..."

בנג'מין פרנקלין, מנהל בית ספר בניו ג'רסי (המקביל לחטיבה אצלנו), שלח לפני כשבועיים מיילים להורי התלמידים הלומדים בבית ספרו בהם ביקש להפסיק את הגלישה של ילדיהם ברשתות החברתיות השונות ובכך בעצם קרא לחרם על רשתות אלו.
פרנקלין, ידע כי הכרזה זו תיצור גלים רבים ואכן התקשורת בארה"ב עסקה בכך, כפי שניתן לראות בסרטון זה ובסרטונים אחרים הנמצאים ברשת.
פרנקלין טוען כי ברשתות החברתיות קיים הרבה רוע מצד הילדים ובתי הספר עסוקים בעימותים חברתיים המתרחשים בהן. הילדים, שהינם רק ילדים, לא מודעים לכוחה של המילה הנכתבת ומופצת לכולם ברשת. לטענתו סכנות רבות טמונות ברשת ונושאי אלימות שונים מקבלים עוצמה רבה באמצעות כלים אלו.
פרנקלין קורא להורים להיות מעורבים במה שילדיהם עושים ברשת באמצעות תוכנות שליטה, מעקב וכניסה לחשבונות הילדים, עד לרמה בה ההורים יוכלו לקרוא כל מה שילדם יכתוב.
בנוסף הוא קורא להורים להוציא את המחשבים מחוץ לחדר הילדים ולהניחם במקום מרכזי בבית, כך שהילדים לא יכולו לגלוש בשעות כה מאוחרות של הלילה מבלי ידיעת ההורים.
את המייל המלא ניתן לקרוא בקישור הבא:

NJ Principal Asks Parents To Ban Social Networking

ברצוני לשתף אותכם בחוויית הפייסבוק שלי שהיא הרשת החברתית בה אני חברה.
לפני כשנתיים החלו תלמידיי בכיתה (אז כיתות ח') להציק ולשאול "מתי כבר אפתח חשבון בפייסבוק" אז הכרתי את הפייסבוק רק מסיפורים. סירבתי בתוקף בטענות כי אני לא אהיה "חברה" של תלמידיי ברשת, בנוסף, נשמע לי לא הגיוני ולא נכון להפוך את קשריי החברתיים לוירטואליים וטענתי בתוקף כי אין הצדקה לכלי זה. אני מאמינה כי אם מכתבו של פרנקלין היה יוצא באותה תקופה הייתי מאמצת בחום את דבריו...
חלפו כשנתיים מאז, ולימודי התואר השני הם שהחלו לעשות את השינוי בגישתי לרשתות החברתיות. פתחתי חשבון בפייסוק, אמנם אני פעילה בו באופן מועט, אך כיום אני מאמינה ביכולות של כלי זה ויודעת להצביע על יתרונות הטמונים בו.
אחת מהעבודות שהגשתי בתואר (יחד עם נעמי פורת שותפתי) אף עסקה בתרומת הכלי ללמידה. לאחר קריאת ספרות וחקירת הנושא הגענו לתובנה כי לא ניתן להתעלם מכלי זה בשילובו במערכת החינוך וטמונות בו אפשרויות רבות ללמידה לצד התמודדות עם הסכנות הקיימות, כפי שמזהיר פרנקלין. אכן, אינני מתעלמת מדבריו ואף מודעת לנכונותם, אך אני טוענת כי עלינו להתמודד עם הסכנות הטמונות ברשתות החברתיות ולא לנקוט עמדה של איסור והימנעות (שלא תעזור לנו כלל בעמידה מול הנוער כולו).
אני מאמינה כי כדי שבית הספר ימשיך להיות רלבנטי עבור לומדיו עליו להתחדש ולהשתמש בכלים טכנולוגיים חדשניים, כלים אשר הלומדים גם כך נמצאים בהם, למה לא להשתמש בהם ללמידה?

לסיום ברצוני להציג עמדה נוספת הסותרת את דבריי הטוענת כי ברגע שנשתמש בכלי רשתות החברתיות ללמידה, יברחו ממנו תלמידנו והוא יפסיק להיות רלבנטי עבורם?

אשמח לשמוע את דעתכם בנושא...

מחשבים וקשיי קשב וריכוז

בעקבות קריאת המחקר: "השימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז"/ אסתר זרצקי וורדה בר

לפני כשבוע, הצצתי בארון העבודות שלי מהתואר הראשון בביתו של חמי. כן, קראתם נכון "ארון עבודות"!

רק בביתו של חמי, עדיין ניתן לאחסן חומרים רבים מהתואר הראשון, הנשמרים בטענות כי "אולי פעם עוד אצטרך אותם...", עדיף לא לזרוק...", רק שם מגלים הבנה לטענותיי, ומקצים לי ארון כדי שאוכל להופכו לאיחסון עבודות.

פוסט זה מוכיח כי אכן יש דבר מה בטענותיי...

במהלך השיטוט בארון, עלו בי זיכרונות מאותם ימים, כאשר לפתע נתפסו עיני על אחת העבודות שעשיתי כשעוד נקראתי עפרה מדיני.

כן זה כבר היה לפני עשר שנים, אך מצאתי כי נושא העבודה עדיין אקטואלי בימים אלו - ניתוח מחקר "שימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז".

בפוסט זה ברצוני להתייחס למספר היבטים בעקבות קריאה חוזרת של המחקר.

זרצקי ובר, ערכו את מחקרן בעקבות הצורך למצוא פתרונות להתמודדות עם בעיות קשב וריכוז בכיתה מלבד השימוש התרופתי בריטלין. כבר בשנת 1999, הלכה וגברה הדעה המתנגדת למתן תרופת ריטלין לבעיות קשב וריכוז לנוכח תסמינים שונים שבאו לידי ביטוי. בהיבט זה, אני חשה כי השנים השפיעו על דעתי, בתחילת עבודתי האמנתי כי הריטלין הנה "תרופת הפלא" לבעיית קשב וריכוז, היום, בעקבות עבודה עם אותם תלמידים, ראיית התסמינים ועמידה מול התנגדות של תלמידים והורים אני מודעת לכך כי קיימות אפשרויות נוספות ומוכנה להתמודד עמן במידת הצורך.

את מחקרן ערכו זרצקי ובר על ילד בן 9, הסובל מליקויי למידה ומגלה קשיי קשב וריכוז והתנהגות אגרסיבית כלפי הסובבים אותו. בשיטת הניסוי בחרו באימון אשר התבסס על לימוד בדרך משחק במחשב המשלב מוזיקה, גרפיקה ואנימציה האהובים על הילד, ולאחריו עובר הילד לפעילות בכיתה. לאורך שלושה חודשים נמצא כי הוגבר כושר הריכוז של הילד והוא השתלב יותר ויותר בפעילויות הכיתתיות.

ברקע התיאורטי של המחקר מציגות החוקרות את המודל של Malon בנוגע למאפייני המוטיבציה במשחקי מחשב, אותו מודל שאנו מנתחות על-פיו משחקי מחשב הקיימים היום ברשת (בקורס של פרופ' מיקי רונן). שמחתי לראות את ההקשרים בין מודל מוכר לבין תחום עבודתי בחינוך המיוחד - משחקי מחשב כמגבירים מוטיבציה ללמידה, הגברת מוטיבציה כגורמת לטווח קשב רחב יותר.

זרצקי ובר מתייחסות רבות ללמידה פעילה באמצעות אמצעים מגוונים, היוצרים מוטיבציה לעבודה אצל הלומד. הן טוענות כי יש ליצור סביבה לימודית חווייתית ומגרה העוסקת בעניינים משמעותיים עבור הלומד. הנחות יסוד אלו תואמות את הגישה הקונסטרוקטיביסטית ואת גישתו של סלומון לחינוך בעידן המידע. סלומון טוען כי תלמידים המתקשים בלימודיהם מפיקים תועלת מסביבות למידה עתירות טכנולוגיה, המעוררת הנעה ומאפשרת השתתפות פעילה.

מחקרן של זרצקי ובר רלבנטי גם לימנו היום, אמנם כאשר המשכתי בעקבות הקריאה לשוטט באינטרנט לא מצאתי חומרים עדכניים בנושא, אך בטוחני כי יהיה זה מאתגר להמשיך ולחקור נושא זה, במיוחד נוכח החיפושים ההולכים וגוברים לתחלופות לתרופת הריטלין.

המאמר תפס את עיני, אז וגם היום בשל שני נושאים שמאוד מעניינים אותי בעבודתי החינוכית - טכנולוגיה, וקשיי קשב וריכוז, אני מאמינה כי שני נושאים אלו משתלבים אחד עם השני ויכולים להוות תרומה האחד לשני...

אני מאמינה כי שילוב טכנולוגייה בחינוך המיוחד יכול להוות תרומה נכבדה ולפצות ולגשר על קשיים עמם מתמודדים אותם תלמידים!

מקורות לפוסט זה:

זרצקי א. בר ו. (1999), השימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז", סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, כרך 14, מס' 2, הוצאה לאור אחוה, עמ' 31-43.

סלומון ג. (2000) טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע, הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן.

טכנולוגיה וקידמה

על התמודדות עם חשיפה לטכנולוגיה חדשה

לאחר צפייה בסרטון - "תמיכה בימי הביניים" מצאתי הקבלות רבות לימנו לתחושותיי בנושאים טכנולגיים וגם אישיים...

תחילה, חשבתי לפצל את הסרט לשניים -
הראשון, 38 השניות הראשונות, בהן עוד חשבתי כי הנזיר מתקשה להתמודד עם טכנולוגיה חדשה - האם זהו לפטופ המונח לפניו על שולחנו?
השני, החל מהשניה ה-39 הבנתי כי הטכנולוגיה החדשה עמה הוא מתקשה להתמודד הינה - ס פ ר!
לאחר צפייה חוזרת ונשנית בסרטון, מצאתי הקבלות רבות לעולם הטכנולוגי (ולא רק...) של ימנו ומצאתי לנכון להציגן בפוסט זה תוך התייחסות לדברי הנזירים.
הנזיר: "לא הצלחתי לעשות דבר כל הבוקר בגלל זה..." -
מכירים את התחושה, כאשר נתקלים בבעיה, המטרידה את מנוחתך ולא מאפשרת לעסוק בעניינים אחרים עד שנמצא הפתרון... כתיבת פוסט זה נדחתה כבר מספר פעמים, בכל פעם כשכבר התיישבתי, טלפון אחר צלצל וההטריד את מנוחתי ודחה את הכתיבה לזמן אחר...
נזיר תומך: "אנחנו מציגים את הטכנולוגיה החדשה וכולם רוצים עזרה מיידית..." -
מוכר, גם אנחנו רוצות עזרה ותמיכה לאחר כל טכנולוגיה חדשה שנחשפת בפניינו...
נזיר: "הגעתי עד לשלב זה אבל הפסקתי, פחדתי שחלק מהטקסט יעלם..." -
שוב נשמע מוכר?! אנו מפחדים ללחוץ לנסות ולהעיז, שמא נהרוס משהו, שמא נמחק משהו, שמא נפגע במשהו חשוב, ואנו בוחרים פשוט להפסיק.
נזיר תומך: "הדבר הזה שומר כמה מאות של דפים..." -
נפלאות הטכנולוגיה!!!!!
נזיר תומך: "עכשיו זה נסגר והכל נשמר בפנים?..." -
מזכיר קצת את המחשב, לא?!
נזיר: "בטוח שכלום לא נאבד..." -
אנו שומרים במחשב אבל גם מדפיסים ומתייקים, ליתר ביטחון!
נזיר תומך: "הכל נשמר אלא אם יעלה באש...מה שלא סביר שיקרה" -
ובמחשב? סביר גם סביר, לפני מספר שנים נגנב מחשבי האישי מביתי ובו חומרים רבים ללא גיבוי! כמה מאיתנו מגבים את החומרים במחשב?!
הנזיר התומך כבר עומד לעזוב, אך הנזיר שוב נתקל בבעיה, "לא מצליח לפתוח את הספר...", מנסה מהצד הלא נכון - כמה פעמים קרה לנו שניסינו מהצד הלא נכון, שהתקלה הייתה כה פשוטה עד שהתביישנו שפנינו לעזרה...
נזיר תומך: "האם קראת את הוראות השימוש..." -
ואתם קראתם?

תגובות הנזירים בסרטון הדהימו אותי בהיותן כה דומות להתמודדויות שלנו היום עם טכנולוגיות חדשות. אם במקום ספר היה מונח לפני הנזיר מחשב נישא, התגובות בסרטון היו מתאימות כמעט אחת לאחד.
אז מה בכל זאת השתנה אצלנו בני האדם מאז ימי הביניים?