המחנך בבית הספר!

הבוקר נתקלתי בכתבה שהתפרסמה בעיתון ynet, בנושא המחסור במורים, את הכתבה במלואה ניתן לקרוא בקישור הבא:

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-4001493,00.html

בפוסט זה בחרתי להתייחס לכמה היבטים מתוך הכתבה:
"מצוקת כוח האדם במערכת החינוך הולכת ומחריפה, ומנהלי בית הספר מתקשים לאתר מורים המעוניינים לחנך כיתות..." - לאחרונה, במקביל לחזרתי לעבודה בבית הספר, יצא לי לחשוב רבות על תפקיד המחנך. לדעתי, זהו אחד התפקידים החשובים והמשמעותיים ביותר בבית הספר, וכשמו כך גם גודל אחריותו. בויקיפדיה מוגדר המחנך כ"מורה שמוצמד לכיתה למשך מספר שנים ומטרתו להקנות לכיתה ערכים חינוכיים וכן לטפל בסוגיות חברתיות (הן פנים-כיתתיות והן כלל-ישראליות)".
מחנך אינו עוד מורה במערכת, מחנך הינו דמות החייבת להיות משמעותית לתלמידיו, דמות המשמשת כדוגמא, ובבואו להקנות ערכים חינוכיים, חייב להאמין בעצמו בערכים אלו. על המחנך מוטלת אחריות רבה וכבדה לחינוך והובלת תלמידיו ובבואנו להכשיר ולמנות מחנכים עלינו להתייחס לכך בכל הרצינות והמשמעות של הדבר.
המשפט בכתבה כי מצוקת כוח האדם במערכת החינוך מחריפה, מדאיגה אותי מאוד, ועוד יותר מדאיגה אותי העובדה כי מנהלי בתי הספר מתקשים לאתר מורים המעוניינים לחנך כיתות, אנו זקוקים למחנכים, לדמויות משמעותיות, לדמויות חינוכיות שיהוו מודל ערכי עבור תלמידנו, בדור בו הנוער כה זקוק להכוונה זו.
אמנם השנה, איני מחנכת, אך עד לפני כשנתיים מילאתי תפקיד של מחנכת, שהיווה עבורי סיפוק רב, בקשר עם התלמידים, בהובלת התלמידים למחוזות רצויים, בהעברה שוב ושוב של ערכים ומסרים שאני מאמינה בהם, כגון: יושר, אמון, הקשבה הדדית ועוד.
"בהיעדר כמות מספקת של מורים, התהוותה בבתי הספר תופעה שבה ממנים המנהלים מתמחים להוראה למחנכי כיתות.
מנהלים הסבירו: "אין לנו ברירה. בשנים האחרונות אנו עדים לגל נטישה של מקצוע ההוראה, והמורים הוותיקים שנשארים במערכת מסרבים להיות מחנכים" - מקצוע ההוראה הינו מקצוע קשה ושוחק, ואחת כמה וכמה תפקיד המחנך. לא סתם מורים ותיקים מסרבים להיות מחנכים, הם עייפים ומתקשים לעמוד אל מול הדור החדש, אך אנו זקוקים במערכת החינוך כיום למחנכים בעלי ניסיון ומקצועיות. קריטריון הגיל אינו מהווה מבחינתי קריטריון למינוי מחנך, אלא אישיותו ויכולותיו של האדם להיות מחנך, להוביל ולקחת אחריות על חינוך תלמידיו וכיתתו.
הרושם שהתקבל מבחינתי בעת קריאת הכתבה הינו כי מינוי המתמחים נעשה כיום לא מתוך בחירה אלא מחוסר ברירה, וכאן מקור הבעיה. חוסר הביקוש במקצוע ההוראה הוביל את מכללות ההוראה לסף קבלה נמוך מאוד, כמעט כל אחד יכול להתקבל להיות מורה, וכאן מקורם של קשיים רבים של המערכת. מסביבי יש מורים רבים טובים ואיכותיים, אך גם רבים אחרים המגיעים למקצוע זה מהסיבות הלא נכונות.
מהן הסיבות הנכונות? אמונה בעבודה, בשליחות, אידיאולוגיה, יכולות ומיומנויות עבודה עם ילדים ונוער, אתגר, רצון להתמקצע ולהתקדם וסיבות רבות נוספות שנעלמו מעניינו היום. מורים רבים מגיעים למקצוע מתוך נוחות, שעות עבודה מעטות (כך לפחות הם חושבים), חופשים וכדו'.
"מחנך הוא תפקיד תובעני מאוד שדורש מיומנות רבה. לכן, לא ניתן לקחת סטודנט ולזרוק אותו ישר למים הקרים כשהוא חסר ניסיון וכשאין לו שום היכרות מוקדמת עם המערכת", הסביר מנהל בית ספר, שגרס כי המצב הרצוי הוא שמורה ימונה למחנך רק לאחר שצבר ניסיון כמורה בפועל לאורך תקופה של שנה עד שנתיים - אכן אני מסכימה עם דבריו של מנהל בית הספר, מחנכים צריכים להיות כאלו בעלי ניסיון ובעלי מיומנויות. בשנתיים הראשונות לכניסתי למערכת, עבדתי בכיתה לצד מחנכת ותיקה ומנוסה, כמו מלווה של נהג חדש, זו הייתה עבורי הלמידה הטובה ביותר ודרך הכניסה הנכונה ביותר למערכת ולתפקידי כמחנכת.
אני חשה כי במשך השנים הניסיון שינה אותי כמחנכת מקצועית וטובה יותר, ולכן קשה לי לקבל משפטים כגון "זריקת מתמתחים למים כמחנכים", ו"לוקחים מכל הבא ליד".

בשנים האחרונות נערכים פרוייקטים שונים על מנת להביא אנשים מקצועיים למערכת, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. מערכת החינוך חייבת לחשוב על הדרכים, שכיום לדעתי עוסקות בעיקר בתגמול (מקצועי, כספי, סיפוקי וכדו') אשר יביאו את האנשים האיכותיים לתפקידי ההוראה בכלל והחינוך בפרט. אחת מהבעיות הקשות של המערכת הינה כוח אדם שאינו מספיק איכותי, כוח אדם שמגיע למקצוע מחוסר ברירה ולא מתוך בחירה!