ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת

במסגרת הקורס של דר' נטע נוצר, אסטרטגיות מתקדמות ללמידה והוראה, התבקשנו לסכם ולנתח מאמר. לאחר שיטוט באתרים שונים נתקלתי במאמר של יוסי בר ומוטי פרנק בנושא ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. בפוסט זה בחרתי להציג את עיקריי הדברים הנאמרים במאמר, המאמר המלא נמצא בקישור הבא:
http://www2.colman.ac.il/al_hagova/7/03.pdf

בעשור האחרון נפוצה תופעת בעיות המשמעת בקרב תלמידי החינוך הגבוה, מרצים רבים מתמודדים עם השאלה כיצד עליהם לפעול ולהתנהג עם בעיה זו. המאמר עוסק בבעיות משמעת בקרב סטודנטים במכללות ואוניברסיטאות בארץ, סוקר דרכים להתמודדות עם בעיית המשמעת ומציע דרכים נוספות להתמודדות.
כותבי המאמר מציינים שלושה גורמים עיקריים המכבידים על בעיות משמעת:
• השפעת סקרי ההוראה על המרצים – מרצים אשר אינם מקפידים על בעיות משמעת על מנת שיקבלו ציון גבוה בקרב הסטודנטים בסקרי ההוראה המשמשים כמדד לקביעות וקידום.
• אחריות ללמידה – נובעת מאמונת המרצים כי הסטודנטים הנם אנשים בוגרים האחראים ללמידתם, תפקיד המרצה - ללמד ולא להתעסק עם בעיות משמעת.
• כיתות גדולות והטרוגניות - יוצרות אצל הסטודנטים חוסר הבנה, שעמום והפרעה לשיעור.
הקושי בתחום זה, הוביל את כותבי המאמר לעסוק בנושא ולהציע דרכים להתמודדות עם בעיות משמעת בכיתה: הוראה טובה. מחקרים מוכיחים כי הוראה מגוונת, מאורגנת, ומפורטת, יוצרת התלהבות בקרב הסטודנטים, אתגר אינטלקטואלי, ואווירה לימודית חיובית בכיתה. מורים אלו חווים פחות בעיות משמעת בכיתה. יחסים טובים עם התלמידים, ניהול כיתה יעיל, יצירת אקלים כיתה חיובי. לצד רעיונות אלו, מציגים כותבי המאמר דרך אחת מרכזית, אשר לדעתם יעילה ביותר בטיפול בבעיות המשמעת - ניהול כיתה יעיל לטיפול בבעיות משמעת: הפעלת "סמכות דיאלוגית" והגדרת כללים וגבולות.
סמכות דיאלוגית משמעה קביעת כללים וחוקים להתנהגות הסטודנטים, תוך קיום דיאלוג עימם לגבי עיצובם והבהרת מהותם. הדיאלוג מקדם את השמירה על כללי המשמעת מכיוון שהסטודנטים חשים שותפים לתהליך עיצוב הכללים ומרגישים כי עמדתם נשמעת וזוכה להתייחסות. על מנת לקיים סמכות דיאלוגית יש לגלות התחשבות בצרכי הסטודנטים, אשר תתרום לניהול יעיל של בעיות משמעת בכיתה, כגון: עיצוב מעט כללים הניתנים לאכיפה, הגדרת הכללים במשותף עם הסטודנטים, הצגת הכללים בתחילת השנה, הצגת רציונל הכללים, העברת המסר באופן רגוע אך סמכותי ולבסוף הקפדה על עקביות, אכיפה ותגובה על אשר הוחלט.
כותבי המאמר טוענים כי מרצים השולטים במיומנויות לניהול כיתה, מעצבים נורמות התנהגות בכיתה ובאופן ישיר מפחיתים את הסיכוי להפרת כללי המשמעת.

הבחירה במאמר זה נבעה מההכרות עם הנושא בשטח, הן כסטודנטית הנתקלת בהתמודדות המרצים עם בעיות משמעת במהלך הקורסים, והן כמורה בבית ספר לחינוך מיוחד, בו לומדים תלמידים בעלי הפרעות התנהגות.
כסטודנטית, בסמסטר זה, אני לומדת שני קורסים בכיתות גדולות והטרוגניות אשר עולות בהן בעיות משמעת. רק בשיעור האחרון הרהרתי לעצמי, כמה לא הייתי רוצה לעמוד כמרצה מול קבוצה כה גדולה של סטודנטים ולעסוק בבעיות משמעת. האם האחריות לעניין במהלך השיעור היא זו שתוביל להורדה בבעיות המשמעת? כן, אני מאמינה שהרבה נעוץ בכך, אך לא די בכך. לבעיות המשמעת שני צדדים, האחד המרצה, החייב להציג את כלליו באופן בהיר וברור, תוך התחשבות בצרכי הסטודנטים. בנוסף, על המרצה מוטלת האחריות לעניין, לאתגר בשיעור, אך האם דבר זה אפשרי בכיתה כה גדולה והטרוגנית? קשה אך אפשרי. הרצאות בהן מידת העניין תהיה גבוהה ומאתגרת בעיות המשמעת יפחתו.
ואילו הצד השני, הסטודנט, אינו יכול להטיל את כל האשמה על המרצה. הסטודנט, אדם מבוגר, הגיע ללמוד מתוך בחירה ואינו מוחזק בכוח בכיתה, עליו לגלות אחריות ולהתנהג בהתאם.
הסמכות הדיאלוגית אותה מציעים כותבי המאמר מורכבת מאותם שני הצדדים – המורה והסטודנט, כל אחד והאחריות שלו, תוך שיתוף פעולה בין שני הצדדים בבנייה ושמירה על הכללים.
כמורה בבית הספר, התמודדות עם בעיות המשמעת מהווה מרכיב ועיסוק מרכזי בעבודתי. במהלך השנים נוכחתי כי שיעורים מעניינים, המתחשבים במגוון רחב של יכולות וקשיים הם השיעורים המוצלחים בהם בעיות המשמעת פוחתות.
במהלך כתיבת סיכום זה עולה בראשי תהיה נוספת שמעניין לחוקרה - האם קיים קשר בין תלמיד בעל קושי בבעיות משמעת בכיתה לבין התנהגותו כסטודנט במכללה?
על כך אין לי תשובה, אך בטוחה אני כי נושא בעיות המשמעת במכללות ובאוניברסיטאות יעסיק עוד רבות את אנשי האקדמיה וישפיע על אופי השיעורים ומהלכם.

מקור המאמר:
בר, י. ופרנק מ. (2008). ניהול כיתה וטיפול בבעיות משמעת. על הגובה: כתב עת לענייני הוראה בחינוך הגבוה, גיליון 7, 8-12.