אמצע הדרך...

אתמול, יום רביעי - 12.5 היה יום הלימודים האחרון של הסמסטר השני, ורשמית אנו באמצע הדרך!
שלא תטעו יש עוד מבחן, מטלות ועבודות, אך ציון היום באופן רשמי העלה בי זיכרונות ותהיות.

בתקופה זו לפני כשנה, עמדתי בפני פרשת דרכים בה הייתי צריכה להחליט מה אני עושה עם עצמי בשנת השבתון.
מחשבות שונות התרוצצו אז בראשי -
מצד אחד, שנת שבתון במלוא המילה, הרשמי ל- "קורסי מקרמה" המליצו לי חלק מעמיתותיי, עשי לך שנה של כייף והנאה.
ומן הצד השני, ניצול השנה וההזדמנות ללימודי התואר השני. בהמלצה זו תמכו בעיקר בני משפחה ובן זוגי בראשם.
המחשבות נעו מן הקצה האחד למשנהו, בכל בוקר התעוררתי עם החלטה אחרת שריצתה צד אחר של המתרס! ולא הצלחתי להחליט...
אינני זוכרת מה בדיוק גרם להחלטה הסופית, אך לקראת תחילת הקיץ, בעודי מעלעלת בדפי הקורסים השונים שמילאו את תיבת הדואר שלי, מצאתי את עצמי לוקחת את ההחלטה אשר הובילה אותי, בין היתר לכתיבת פוסט זה - תואר שני!
היום, כשנה אחרי, ולאחר שני סמסטרים שמאחורי, אני יודעת כי בחרתי בהחלטה הנכונה עבורי, מהר מאוד חזרתי לעולם הלמידה ואף מצאתי את עצמי נהנית ממנו ומאותגרת מחדש!
הגלגלים חזרו לנוע, היצירתיות חזרה ליצור, הידע החדש נצבר, הסקרנות גילתה אופקים חדשים, הקשרים החברתיים התרחבו, והלהט ללמידה ניכר על פניי.
לימודי התואר גרמו לי להביט על מקומי במערכת באופן שונה מאשר הימצאותי בתוכה, אני חשה בצורך לגוון ולשנות ומאמינה ביכולת שבי לתרום למערכת מהיבטים חדשים ושונים.

נכון, זוהי רק אמצע הדרך, והדרך לסיום עוד ארוכה ומלווה במשימות רבות חלקן לא פשוטות אך מאתגרות, חלקן דורשות מאמץ רב וחשיבה, חלקן קשות ומתסכלות...
אך היום יותר מתמיד, אני יודעת כי אני נמצאת במקום הנכון עבורי!