יום ראשון, 21 בנובמבר 2010
ילדי הפייסבוק
"ילדי הפייסבוק", אני מזמינה אותכם להיכנס לקישור ולצפות בה.
הפוסט האחרון שכתבתי היה "האם פייסבוק מזיק לתלמידים", בעקבות הכתבה מצאתי לנכון להקדיש גם פוסט זה לנושא הכה מדובר.
מספר נתונים מתוך הכתבה בליווי התייחסותי -
יובל בן 11, ומיכל בת 9.5 הם שני אחים המוצגים בכתבה - האם שמתם לב כי שני האחים הללו הם בני פחות מגיל 13. פייסבוק אינו מאשר לילדים מתחת לגיל 13 לפתוח חשבון, אך 70% מהילדים בני 8-13 מתחזקים פורפיל פייסבוק ונמצאים בו בין שעה לשלוש שעות ואף יותר. אז איך זה קורה? הילדים לומדים כי בצורה מאוד פשוטה הם יכולים להזין שנה אחרת מהשנה בה הם נולדו, כך, דרך אגב, מתקבלת הצגת נתונים שגויה לגבי גיל הילד.
"אמא ואבא משוחררים מתפקידם, העולם האמיתי הופך להיות למעניין פחות" - אמא ואבא אינם משוחררים מתפקידם! כן הישיבה מול המחשב, הגלישה ברשת, והשימוש ברשתות החברתיות מאפשרת להורים רבים לקבל שקט תעשייתי בבית. כאן מקור הטעות, הורים חייבים להמשיך את תפקידם גם ובמיוחד כאשר הילדים נמצאים ברשת. תפקידם, להסביר, להבהיר ולפקוח עיניים על המתרחש. ילדים בגילאים הצעירים יאפשרו להורים לעשות זאת, ילדים בוגרים יותר כבר מסרבים לאשר את הוריהם כחברים בחשבון, והעסק נהיה מסובך יותר. ככל שננחיל לילדנו בגילאים הצעירים ערכי עבודה ברשת, אני מאמינה כי תהיה לכך השפעה בגילאים המבוגרים יותר.
"בגלל הפייסבוק אנחנו נפגשים הרבה פחות" - העידן הדיגטאלי, רשת האינטרנט פתחה בפניינו ובעיקר בפני ילדנו דרכי תקשורת שונים, הפגישות מתרחשות ברשת. איננו יכולים להתנגד לכך, אך עלינו לחשוף את הילדים למגוון אפשרויות תקשורת נוספות מלבד במחשב. אני חושבת כי שש שעות ביום מול פייסבוק זה מוגזם ועלינו לחשוף את הילדים לפעילויות ולחוויות נוספות הכוללות בין היתר פעילויות מחוץ לכיתה ולבית (טיולים למשל הם לא מילה גסה).
מעטים מהורים מתקרבים לרמת ההתמצאות של הילדים ברשת בכלל ובפייסבוק בפרט. להרבה מאוד הורים אין מושג מה קורה עם הילדים שלהם בפייסבוק. איגוד האינטנרנט הישראלי פתח סדנאות להיכרות עם הפייסבוק, ההורים מגיעים מתוך דאגה לילדיהם ללמוד ולהכיר את הממשק החדש. כדי להיות מעורים במה עובר על ילדינו וכדי להכיר את היתרונות והסכנות הטמונות בממשק זה, עלינו ללמוד אותו, להכיר את עולם הילדים ולהבין כמבוגרים איך לכוון את הילדים למקום בטוח ונכון בעת השימוש בכלי.
האוייבים הכי גדולים של הילדים בפייסבוק יכולים פשוט להיות החברים שלהם לכיתה - חרמות, הטרדות, הפצה של שמועות, השמצות מכוונות, פתיחת קבוצות חרם ונעצה של ילדים נגד ילדים אחרים - בהחלט איוב גדול. כמחנכת נתקלתי כבר מספר פעמים בקשיים חברתיים שנוצרים בעקבות כך. פתרון בית הספר בו אני עובדת הוא לאסור שימוש בפייסבוק בזמן בית הספר, אך מי שקבע החלטה זו אינו מבין כי האיסור בשימוש בבית הספר לא תורם כלל למניעת הבעיות להיפך לעיתים אף מגביר אותן. אנו כמורים ומחנכים חייבים ויכולים לתרום, להסביר ולהבהיר לגבי השימוש בכלי הפייסבוק - יתרונותיו וסכנותיו. אנו חייבים להיות מעורבים ולהביא את הילדים לידי מודעות בהשלכות הדברים הנכתבים ונאמרים ברשת ותוצאותיהם.
לסיכום מוצגים בכתבה מספר כללי התנהלות לגלישה בטוחה בפייסבוק?
1. הורים - למדו להשתמש בפייסבוק, פתחו חשבון, התנסו, הכירו ועזרו לילדים בעת השימוש בו.
2. הורים - שבו עם הילדים, קבעו כללים הנוגעים לאישור חברים. מי זה חבר שאני מאשר ומי לא?
3. ילדים יודעים לתפעל מערכות דיגטאליות מתקדמות אך לא תמיד מבינים את הסכנות הטמונות ברשת ואת הדרכים שהרשת מציעה להם כדי להגן על הפרטיות שלהם. בפייסבוק קיימת אפשרות של הגדרת פרטיות - הורים עזרו לילדים לקבוע את הגדרות הפרטיות.
לצד הסכנות הטמונות בפייסבוק, הכתבה מסתיימת בנימה אופטימית - פייסבוק אינו רק דברים רעים, פשוט צריך להיות ערניים למתרחש בה ולתוצאות של הדברים שנעשים בה.
אכן, פייסבוק היא המילה החמה! מבחינת הילדים - "אם אתה לא שם אתה לא קיים", אנו הורים, מחנכים, הדור המבוגר, היודע, מבין ומכיר בסכנות הטמונות בשימוש בפייסבוק חייבים להיות שם עבור ילדנו, עבור שימוש נכון ובעל תרומה משמעותית וחיובית. אנו חייבים להצטרף לילדינו בקדמה, ולהביא לעולם של הילדים את הידע ההבנה והניסיון שיש לנו כאנשים מבוגרים!
יום שני, 15 בנובמבר 2010
האם פייסבוק מזיק לתלמידים?
השבוע התפרסמה ב- YNET כתבה - מה מזיק יותר לילדים: פייסבוק או טלוויזיה? / גל מור
הנחת היסוד של הכתבה היא כי הדור שלנו גדל על האמירה כי טלוויזיה תעשה לנו חור במוח, הדור של היום גדל על האמירה כי פייסבוק יעשה להם חור במוח.
בכתבה מוצגים מספר מחקרים, הקובעים כי ילדים שבילו שעתיים ויותר ביום או בצפייה בטלוויזיה או במשחק מחשב גילו קשיים פסיכולוגיים. המחקרים אינם עושים הבחנה בין טלווזייה למחשב הם קובעים כי ילדים הנמצאים מול מסך, טלוויזיה או מחשב, הישגיהם הלימודים מתדרדרים.
הכתבה מציגה היבט נוסף הקיים היום אצל הדור הצעיר והוא התמודדות עם ריבוי משימות (מולטיטסקינג), מחקרים מראים כי התמודדות עם מספר משימות בו זמנית מהווה חסרון כשילדים אלו באים ללמוד בכיתה, הם מוסחים במהירות ומתקשים להתרכז בלמידה.
בסוף הכתבה עוסק מור בפגיעה המשפחתית בעקבות התקדמות הטכנולוגיה. הנוער של היום המוצף מכשירים דיגיטליים שונים ועסוק בו, דבר הבא על חשבון חוויות משפחתיות משותפות.
קשה להתחרות היום באמצעים הדיגטליים החדשניים, וגם לא נכון יהיה להתחרות בהם. אולי כאן מקומו של המשפט -"אם אתה לא יכול לנצח אותם תצטרף אליהם" - וזהו המקום בו אנו יכולים להגיע אל הנוער הצעיר גם בפן המשפחתי בהבנה של הכלים החדשניים, ויצירת איזון ושיווי משקל בין חוויות משפחתיות לבין שימוש במדיה דיגטלית כזו או אחרת.
וגם בלמידה, באמצעות שילוב הקידמה הטכנולוגית במערכת החינוך בצורה שקולה ומאוזנת.
בסמסטר הראשון חקרתי (יחד עם נעמי פורת) את נושא שילוב רשתות חברתיות בלמידת תחום תוכן והגענו למספר תובנות -
ראשית, הרשתות החברתיות מאפשרות בניית קהילה לומדת ומתפתחת, היוצרת את הידע בעצמה.
שנית, על מנת שמערכת החינוך תמשיך להיות משמעותית לתלמידיה, עליה להטמיע בפדגוגיה את הטכנולוגיות וביניהן הרשתות החברתיות.
שלישית, הלמידה באמצעות רשתות חברתיות מחייבת שילוב המורה כמתווך ויוצר הפעילויות ומהווה אחד מעמודי התווך של רשת חברתית לימודית זו.
ולבסוף, טכנולוגיית הרשת החברתית הינה חדשה וחדשנית ועשויה לאתגר מורים ותלמידים להשתמש בה, בעת השימוש חשוב שהמורים יהיו מודעים לקשיים ולסכנות וישנו תפיסות מסורתיות בנוגע להוראה מחד ולשימושי המחשב מאידך.
תובנות אלו מהוות מבחינתי את התשובה לשאלה האם פייסבוק מזיק לתלמידים וכן להחלטה בבית ספרי לגבי איסור בדבר השימוש בפייסבוק. במקום לפתוח בחזית ומלחמה מול התלמידים שלנו שבין כה וכה נמצאים בפייסבוק שעות רבות של היום, נוכל להצטרף אליהם ולהשתמש בכלים החדשניים אלו לסגנון למידה אחר, אך בעל משמעות לא פחותה.
אכן מחכה לנו התמודדות לא פשוטה אך מאתגרת, מעניינת, וכזו שתשאיר אותנו רלבנטים בעולם התלמידים.
יום שלישי, 11 במאי 2010
רשתות חברתיות - בעד ונגד!
בנג'מין פרנקלין, מנהל בית ספר בניו ג'רסי (המקביל לחטיבה אצלנו), שלח לפני כשבועיים מיילים להורי התלמידים הלומדים בבית ספרו בהם ביקש להפסיק את הגלישה של ילדיהם ברשתות החברתיות השונות ובכך בעצם קרא לחרם על רשתות אלו.
פרנקלין, ידע כי הכרזה זו תיצור גלים רבים ואכן התקשורת בארה"ב עסקה בכך, כפי שניתן לראות בסרטון זה ובסרטונים אחרים הנמצאים ברשת.
פרנקלין טוען כי ברשתות החברתיות קיים הרבה רוע מצד הילדים ובתי הספר עסוקים בעימותים חברתיים המתרחשים בהן. הילדים, שהינם רק ילדים, לא מודעים לכוחה של המילה הנכתבת ומופצת לכולם ברשת. לטענתו סכנות רבות טמונות ברשת ונושאי אלימות שונים מקבלים עוצמה רבה באמצעות כלים אלו.
פרנקלין קורא להורים להיות מעורבים במה שילדיהם עושים ברשת באמצעות תוכנות שליטה, מעקב וכניסה לחשבונות הילדים, עד לרמה בה ההורים יוכלו לקרוא כל מה שילדם יכתוב.
בנוסף הוא קורא להורים להוציא את המחשבים מחוץ לחדר הילדים ולהניחם במקום מרכזי בבית, כך שהילדים לא יכולו לגלוש בשעות כה מאוחרות של הלילה מבלי ידיעת ההורים.
את המייל המלא ניתן לקרוא בקישור הבא:
NJ Principal Asks Parents To Ban Social Networking
לפני כשנתיים החלו תלמידיי בכיתה (אז כיתות ח') להציק ולשאול "מתי כבר אפתח חשבון בפייסבוק" אז הכרתי את הפייסבוק רק מסיפורים. סירבתי בתוקף בטענות כי אני לא אהיה "חברה" של תלמידיי ברשת, בנוסף, נשמע לי לא הגיוני ולא נכון להפוך את קשריי החברתיים לוירטואליים וטענתי בתוקף כי אין הצדקה לכלי זה. אני מאמינה כי אם מכתבו של פרנקלין היה יוצא באותה תקופה הייתי מאמצת בחום את דבריו...
חלפו כשנתיים מאז, ולימודי התואר השני הם שהחלו לעשות את השינוי בגישתי לרשתות החברתיות. פתחתי חשבון בפייסוק, אמנם אני פעילה בו באופן מועט, אך כיום אני מאמינה ביכולות של כלי זה ויודעת להצביע על יתרונות הטמונים בו.
אחת מהעבודות שהגשתי בתואר (יחד עם נעמי פורת שותפתי) אף עסקה בתרומת הכלי ללמידה. לאחר קריאת ספרות וחקירת הנושא הגענו לתובנה כי לא ניתן להתעלם מכלי זה בשילובו במערכת החינוך וטמונות בו אפשרויות רבות ללמידה לצד התמודדות עם הסכנות הקיימות, כפי שמזהיר פרנקלין. אכן, אינני מתעלמת מדבריו ואף מודעת לנכונותם, אך אני טוענת כי עלינו להתמודד עם הסכנות הטמונות ברשתות החברתיות ולא לנקוט עמדה של איסור והימנעות (שלא תעזור לנו כלל בעמידה מול הנוער כולו).
אני מאמינה כי כדי שבית הספר ימשיך להיות רלבנטי עבור לומדיו עליו להתחדש ולהשתמש בכלים טכנולוגיים חדשניים, כלים אשר הלומדים גם כך נמצאים בהם, למה לא להשתמש בהם ללמידה?
