געגוגים למורים...

השבוע יצא לדרך פרוייקט "המורה של המדינה" בשיתוף פעולה של מפעל הפייס, ידיעות אחרונות, הסתדרות המורים ו- ynet.
במסגרת התחרות מפרסמים עיתון ידיעות אחרונות ואתר ynet כתבות שונות הקשורים למורים בבית הספר.
במוסף השבת האחרון, נתקלתי בכתבתו של מאיר שלו - "המורה אלקלעי". שלו נזכר במורה אלקלעי אשר השפיע רבות על עתידו. את הכתבה אפשר לקרוא בקישר הבא -
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4003619,00.html
כתבה זו התחברה לפוסט הקודם שכתבתי בנושא המחנכים - המחנך בבית הספר ומביעה את חשיבות הנושא - תפקידם ומקומם של המורים בחינוך והקניית ערכים לדור העתיד.

בפוסט זה בחרתי לצטט מספר משפטים מתוך דבריו של מאיר שלו המסבירים את משמעותו של תפקידנו כמורים ואת חשיבותו.
* "אחרי ההורים, מורים טובים הם המבוגרים המשפיעים ביותר על כל ילד. כל איש מדע, מורה, הוגה וחוקר יכול להצביע על מורה שהעשיר אותו וכיוונו, וגם על המורים שלא הבחינו ביכולתו ובנטיותיו..".
* כמה תלמידים אפשר לצופף בכיתה אחת? כמה מחשבים צריכים להיות בכל בית ספר? כמה מעבדות? כמה שעות שבועיות צריך להשקיע בכל מקצוע? כל אלה חשובים ומשפיעים, אבל שום דבר לא חשוב ולא משפיע כמו המורָה והמורֶה. גישתם לתלמידים, קפדנותם, סלחנותם, דרך דיבורם, חיוכם, רוחב דעתם, עומק ידיעתם, אורך וקוצר רוחם - כל אלה יוצרים את ההוויה החינוכית בתודעת התלמיד ובחלל הכיתה..."
נראה כי בשנים האחרונות שכחנו...
...שכחנו כי המורים הינם דמויות משמעותיות בחייהם של התלמידים החל מגיל 6 ועד לגיל 18.
...שכחנו כי הם נמצאים בקרבת התלמידים שעות רבות של היום ולעיתים אף רואים את הילד יותר זמן מהוריו ביממה אחת.
...שכחנו עד כמה משמעותיים המורים בחייו של הילד.
...שכחנו כי מוטלת עליהם אחריות כבדה מאוד בהקניית ערכים והובלת החברה שלנו לעתיד נכון ומבטיח.
...שכחנו שעלינו לבחור לשם כך את הדמויות הנכונות והמתאימות לתפקיד.
...שכחנו כי אסור לנו לזלזל במקצוע ההוראה.
שכחנו...שכחנו...שכחנו...

לכל אחד מאיתנו יש בראש תמונה של אותו מורה שהיה משמעותי בחייו, אותו מורה שגרם לו לשינוי, אותו מורה שהמילה החמה שלו השתלמה בסופה, האם זה עוד קיים היום?!
אני מאמינה שכן, אני מאמינה שבין אלפי המורים הנמצאים במערכת ישנם מורים טובים, בעלי חזון ואידיאולוגיה, אלו ששכחנו מהם. אך לצערי, ישנם גם רבים אחרים שמגיעים אל המקצוע בשל ציונם הנמוך בפסיכומטרי, בשל דרישות הכניסה הנמוכות למכללה, וללא כל התאמה.
אני מאמינה כי מכללות להוראה צריכות לקבל את המוכשרים ביותר, ולשם כך לבנות קריטריונים לבחירת המועמדים לכך. כחברה, עלינו לחזור ולהעצים את תפקידו של המורה כמקצוע בעל ערך רב שטובי האנשים ירצו לבחור בו ולא אלו שנשאר להם לבחור מקצוע מתחתית הרשימה.
מאיר שלו מסיים את הכתבה בדברים הבאים:
* החברה הישראלית צריכה להעלות את המורים הטובים שלה על נס, לכבד אותם באופן ערכי ומעשי גם יחד. הממשלה לא עושה זאת - גם את זאת - כראוי. דומה שגם בזה צריך לעזור לה: לקחת לה את היד ולהראות לה איך... "
שוב שכחנו...
...שכחנו לתגמל את אותם מורים שעבודתם היא מלאכת קודש.
...שכחנו לתת את להם את מקומם ולהביע הערכה כלפי עבודתם.
...שכחנו כיצד לתת מילה חמה ולהוקיר על העבודה הקשה שעושים המורים.
אנו מרבים לדרוש, להעביר ביקורת, בזה אנו טובים, ובדרך אנו משאירים את המורים לבד בכל התהליך ומטילים עליהם את האשמה על תיפקוד ועתיד תלמידנו והחברה כולה.

אני גאה להיות מחנכת ומורה, אני מאמינה בעבודה שאני שותפה לה ובדרך הקשה ומעלה חיוך על פני בכל פעם שאני רואה תלמיד שלמד אצלי ואת השינוי שחל בו שגם אני שותפה לו.
אני חשה גאווה כאשר אני מקבלת מילה חמה מהורה, מתלמיד, או מכל אחד אחר שמבין עד כמה העבודה היא חשובה, עד כמה מושקעת בה מחשבה, מאמץ ואנרגיות רבות, עבודה שנותנת לי סיפוקים רבים (ולאו דווקא כספיים) ומשאירה אותי במערכת כמורה וכמחנכת!

המחנך בבית הספר!

הבוקר נתקלתי בכתבה שהתפרסמה בעיתון ynet, בנושא המחסור במורים, את הכתבה במלואה ניתן לקרוא בקישור הבא:

http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-4001493,00.html

בפוסט זה בחרתי להתייחס לכמה היבטים מתוך הכתבה:
"מצוקת כוח האדם במערכת החינוך הולכת ומחריפה, ומנהלי בית הספר מתקשים לאתר מורים המעוניינים לחנך כיתות..." - לאחרונה, במקביל לחזרתי לעבודה בבית הספר, יצא לי לחשוב רבות על תפקיד המחנך. לדעתי, זהו אחד התפקידים החשובים והמשמעותיים ביותר בבית הספר, וכשמו כך גם גודל אחריותו. בויקיפדיה מוגדר המחנך כ"מורה שמוצמד לכיתה למשך מספר שנים ומטרתו להקנות לכיתה ערכים חינוכיים וכן לטפל בסוגיות חברתיות (הן פנים-כיתתיות והן כלל-ישראליות)".
מחנך אינו עוד מורה במערכת, מחנך הינו דמות החייבת להיות משמעותית לתלמידיו, דמות המשמשת כדוגמא, ובבואו להקנות ערכים חינוכיים, חייב להאמין בעצמו בערכים אלו. על המחנך מוטלת אחריות רבה וכבדה לחינוך והובלת תלמידיו ובבואנו להכשיר ולמנות מחנכים עלינו להתייחס לכך בכל הרצינות והמשמעות של הדבר.
המשפט בכתבה כי מצוקת כוח האדם במערכת החינוך מחריפה, מדאיגה אותי מאוד, ועוד יותר מדאיגה אותי העובדה כי מנהלי בתי הספר מתקשים לאתר מורים המעוניינים לחנך כיתות, אנו זקוקים למחנכים, לדמויות משמעותיות, לדמויות חינוכיות שיהוו מודל ערכי עבור תלמידנו, בדור בו הנוער כה זקוק להכוונה זו.
אמנם השנה, איני מחנכת, אך עד לפני כשנתיים מילאתי תפקיד של מחנכת, שהיווה עבורי סיפוק רב, בקשר עם התלמידים, בהובלת התלמידים למחוזות רצויים, בהעברה שוב ושוב של ערכים ומסרים שאני מאמינה בהם, כגון: יושר, אמון, הקשבה הדדית ועוד.
"בהיעדר כמות מספקת של מורים, התהוותה בבתי הספר תופעה שבה ממנים המנהלים מתמחים להוראה למחנכי כיתות.
מנהלים הסבירו: "אין לנו ברירה. בשנים האחרונות אנו עדים לגל נטישה של מקצוע ההוראה, והמורים הוותיקים שנשארים במערכת מסרבים להיות מחנכים" - מקצוע ההוראה הינו מקצוע קשה ושוחק, ואחת כמה וכמה תפקיד המחנך. לא סתם מורים ותיקים מסרבים להיות מחנכים, הם עייפים ומתקשים לעמוד אל מול הדור החדש, אך אנו זקוקים במערכת החינוך כיום למחנכים בעלי ניסיון ומקצועיות. קריטריון הגיל אינו מהווה מבחינתי קריטריון למינוי מחנך, אלא אישיותו ויכולותיו של האדם להיות מחנך, להוביל ולקחת אחריות על חינוך תלמידיו וכיתתו.
הרושם שהתקבל מבחינתי בעת קריאת הכתבה הינו כי מינוי המתמחים נעשה כיום לא מתוך בחירה אלא מחוסר ברירה, וכאן מקור הבעיה. חוסר הביקוש במקצוע ההוראה הוביל את מכללות ההוראה לסף קבלה נמוך מאוד, כמעט כל אחד יכול להתקבל להיות מורה, וכאן מקורם של קשיים רבים של המערכת. מסביבי יש מורים רבים טובים ואיכותיים, אך גם רבים אחרים המגיעים למקצוע זה מהסיבות הלא נכונות.
מהן הסיבות הנכונות? אמונה בעבודה, בשליחות, אידיאולוגיה, יכולות ומיומנויות עבודה עם ילדים ונוער, אתגר, רצון להתמקצע ולהתקדם וסיבות רבות נוספות שנעלמו מעניינו היום. מורים רבים מגיעים למקצוע מתוך נוחות, שעות עבודה מעטות (כך לפחות הם חושבים), חופשים וכדו'.
"מחנך הוא תפקיד תובעני מאוד שדורש מיומנות רבה. לכן, לא ניתן לקחת סטודנט ולזרוק אותו ישר למים הקרים כשהוא חסר ניסיון וכשאין לו שום היכרות מוקדמת עם המערכת", הסביר מנהל בית ספר, שגרס כי המצב הרצוי הוא שמורה ימונה למחנך רק לאחר שצבר ניסיון כמורה בפועל לאורך תקופה של שנה עד שנתיים - אכן אני מסכימה עם דבריו של מנהל בית הספר, מחנכים צריכים להיות כאלו בעלי ניסיון ובעלי מיומנויות. בשנתיים הראשונות לכניסתי למערכת, עבדתי בכיתה לצד מחנכת ותיקה ומנוסה, כמו מלווה של נהג חדש, זו הייתה עבורי הלמידה הטובה ביותר ודרך הכניסה הנכונה ביותר למערכת ולתפקידי כמחנכת.
אני חשה כי במשך השנים הניסיון שינה אותי כמחנכת מקצועית וטובה יותר, ולכן קשה לי לקבל משפטים כגון "זריקת מתמתחים למים כמחנכים", ו"לוקחים מכל הבא ליד".

בשנים האחרונות נערכים פרוייקטים שונים על מנת להביא אנשים מקצועיים למערכת, חלקם מוצלחים יותר וחלקם פחות. מערכת החינוך חייבת לחשוב על הדרכים, שכיום לדעתי עוסקות בעיקר בתגמול (מקצועי, כספי, סיפוקי וכדו') אשר יביאו את האנשים האיכותיים לתפקידי ההוראה בכלל והחינוך בפרט. אחת מהבעיות הקשות של המערכת הינה כוח אדם שאינו מספיק איכותי, כוח אדם שמגיע למקצוע מחוסר ברירה ולא מתוך בחירה!

האם פייסבוק מזיק לתלמידים?

בתקופה האחרונה כתבות רבות מתפרסמות בנושא הפייסבוק ותועלתו, אנו עדים ליתרונותיו אך גם לחסרונותיו ולקשיים שונים שהשימוש בו מעלה. בבית הספר בו אני מלמדת אסורה כניסת התלמידים לפייסבוק בשעות בית הספר ואני תוהה האם זו החלטה נכונה?

השבוע התפרסמה ב- YNET כתבה - מה מזיק יותר לילדים: פייסבוק או טלוויזיה? / גל מור
הנחת היסוד של הכתבה היא כי הדור שלנו גדל על האמירה כי טלוויזיה תעשה לנו חור במוח, הדור של היום גדל על האמירה כי פייסבוק יעשה להם חור במוח.
בכתבה מוצגים מספר מחקרים, הקובעים כי ילדים שבילו שעתיים ויותר ביום או בצפייה בטלוויזיה או במשחק מחשב גילו קשיים פסיכולוגיים. המחקרים אינם עושים הבחנה בין טלווזייה למחשב הם קובעים כי ילדים הנמצאים מול מסך, טלוויזיה או מחשב, הישגיהם הלימודים מתדרדרים.
הכתבה מציגה היבט נוסף הקיים היום אצל הדור הצעיר והוא התמודדות עם ריבוי משימות (מולטיטסקינג), מחקרים מראים כי התמודדות עם מספר משימות בו זמנית מהווה חסרון כשילדים אלו באים ללמוד בכיתה, הם מוסחים במהירות ומתקשים להתרכז בלמידה.
בסוף הכתבה עוסק מור בפגיעה המשפחתית בעקבות התקדמות הטכנולוגיה. הנוער של היום המוצף מכשירים דיגיטליים שונים ועסוק בו, דבר הבא על חשבון חוויות משפחתיות משותפות.

קשה להתחרות היום באמצעים הדיגטליים החדשניים, וגם לא נכון יהיה להתחרות בהם. אולי כאן מקומו של המשפט -"אם אתה לא יכול לנצח אותם תצטרף אליהם" - וזהו המקום בו אנו יכולים להגיע אל הנוער הצעיר גם בפן המשפחתי בהבנה של הכלים החדשניים, ויצירת איזון ושיווי משקל בין חוויות משפחתיות לבין שימוש במדיה דיגטלית כזו או אחרת.
וגם בלמידה, באמצעות שילוב הקידמה הטכנולוגית במערכת החינוך בצורה שקולה ומאוזנת.
בסמסטר הראשון חקרתי (יחד עם נעמי פורת) את נושא שילוב רשתות חברתיות בלמידת תחום תוכן והגענו למספר תובנות -
ראשית, הרשתות החברתיות מאפשרות בניית קהילה לומדת ומתפתחת, היוצרת את הידע בעצמה.
שנית, על מנת שמערכת החינוך תמשיך להיות משמעותית לתלמידיה, עליה להטמיע בפדגוגיה את הטכנולוגיות וביניהן הרשתות החברתיות.
שלישית, הלמידה באמצעות רשתות חברתיות מחייבת שילוב המורה כמתווך ויוצר הפעילויות ומהווה אחד מעמודי התווך של רשת חברתית לימודית זו.
ולבסוף, טכנולוגיית הרשת החברתית הינה חדשה וחדשנית ועשויה לאתגר מורים ותלמידים להשתמש בה, בעת השימוש חשוב שהמורים יהיו מודעים לקשיים ולסכנות וישנו תפיסות מסורתיות בנוגע להוראה מחד ולשימושי המחשב מאידך.

תובנות אלו מהוות מבחינתי את התשובה לשאלה האם פייסבוק מזיק לתלמידים וכן להחלטה בבית ספרי לגבי איסור בדבר השימוש בפייסבוק. במקום לפתוח בחזית ומלחמה מול התלמידים שלנו שבין כה וכה נמצאים בפייסבוק שעות רבות של היום, נוכל להצטרף אליהם ולהשתמש בכלים החדשניים אלו לסגנון למידה אחר, אך בעל משמעות לא פחותה.

אכן מחכה לנו התמודדות לא פשוטה אך מאתגרת, מעניינת, וכזו שתשאיר אותנו רלבנטים בעולם התלמידים.

סוף הוא תמיד התחלה

מי מאיתנו לא מדקלמת כמורה את שירה של לאה נאור: "סוף הוא תמיד התחלה", היום שיר זה קיבל אצלי משמעות שונה.

"סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.
טוב יותר?
רע יותר?
לא יודעת מה יותר.
משהו אחר".

השיר המלא בקישור הבא - סוף הוא תמיד התחלה

היום ה-1 בספטמבר, הינה סופה של שנת השבתון אליה יצאתי בשנה זו, וסופו של סמסטר שלישי בלימודים, אך כמילות השיר, סוף זה תמיד התחלה - התחלה של שנת הלימודים בתפקיד חדש עבורי, התחלה של סמסטר נוסף ואחרון.
השנה, החלטתי לצאת לדרך חדשה בחיי המקצועיים ולהתחיל וליישם את לימודיי בתואר שני, ואלמד במרכז המחשבים בבית הספר כמורה למחשבים (כן, במערכת החינוך עדיין כך מוגדר התפקיד).
תפקיד חדש זה בא במקביל לסיום סמסטר השלישי בלימודים וההרגשה כי אוכל ליישם חלק ממגוון האפליקציות השונות שלמדתי במהלך שלושת הסמסטרים האחרונים בתפקידי החדש.

תחילת השנה מלוות בכתבות רבות על תוכניות תקשוב במערכת החינוך - עכשוויות ועתידניות, כמורה למחשבים ובעיקר כסטודנטית לתואר שני במגמת התקשוב ולמידה משכו עיני כתבות אלו וברצוני להתייחס לכתבה שפורסמה בגליון אנשים ומחשבים, ובה ראיון עם ד"ר עופר רימון, ראש מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך.
לפני הכל, שמחתי לקרוא כי קיים במשרד החינוך תפקיד כה חשוב ורב משמעות, כולי תקווה כי מעבר לכותרות ושמות יהיה לתפקיד זה גם יישום ומשמעות בשטח.
ד"ר רימון מתייחס בכתבה לשלוש נקודות עקריות:
האחת, תקציבים ותקשוב החינוך. בכתבה הוא חושף כי בכוונת משרד החינוך להשקיע כספים גדולים לתקשוב מערכת החינוך עד לשנת 2012, כן מדובר על עוד כשנתיים. מדובר על תקציב חסר תקדים של כ- 460 מיליון שקלים שיושקעו בתקשוב 220 בתי ספר. בין היתר מדובר על הקמת תשתית פיסית ופדגוגית, אשר יאפשרו להכניס לכל כיתה, עמדת מחשב, מסכים, ותכנים פדגוגים מתוקשבים, בנוסף תמשיך תכנית "מחשב נייד לכל מורה".
השניה, שיפור התדמית של החינוך הטכנולוגי, ע"י עידוד תלמידים ללימוד מקצועות טכנולוגיים וריאליים, פתיחת כיתות מצויינות בהן יושם דגש על לימודים ראליים וטכנולוגיים.
השלישית, איכות המורים. כאשר נשאל רימון לגבי איכות המורים בבתי הספר, שם דגש על בניית תכנית לאנשי היטק שפרשו בגיל צעיר והכשרתם בתגבור החינוך הטכנולוגי.
ברצוני להתייחס לשלוש נקודות אלו. ראשית, לתגבי תקציבים בחינוך. התקבל בי הרושם מכתבה זו, כי שוב אנו עוסקים רבות מדי בתקצוב ובהעברת כספים רבים על מנת לצייד את מערכת החינוך מבחינה טכנולוגית. אך שוכחים אנו לשים דגש (או שמים דגש מועט מדי) על תקצוב של הכשרת מורים ומובילי התקשוב בבתי הספר, על התאמת תכנים, ועל פדגוגיה מתאימה ונכונה לעבודה בכלים חדשניים אלו. נראה כי עדין לא למדנו מנסיון העבר ואנו עדיין מאמינים כי כסף וציוד טכנולוגי חדיש יפתור את כל הבעיות.
שנית, ד"ר רימון שם דגש בכתבה בקשר בין טכנולוגיה ולימודי מקצועות ראליים, בין מצויינות וטכנולוגיה. תקשוב אינה רק לימודי טכנולוגיה, ולתקשוב יש מה והרבה לתרום בכלל מקצועות הלימוד בבית הספר, השאלה היא כיצד? איך? והתאמה נכונה של כלים פדגוגיים שונים. תדמית נמוכה של חינוך הטכנולוגי אינה לדעתי נובעת רק מהקושי בהישגים בתחום הריאלי, אלא מחוסר התאמה של כלל התכנים הלימודיים לעבודה חינוכית ומותאמת עבור תלמידינו.
שלישית, איכות המורים. אכן אני מסכימה עם ד"ר רימון כי בעיית איכות המורים הינה בעייה מערכתית של מערכת החינוך ולאו דווקא מקורה בתחום התקשוב, אך היא לא פעם מחמירה כאשר אנו מגיעים לכל הקשור בתחום הטכנולוגיה. המכללות להכשרת מורים מקבלות מורים בתנאי סף מאוד נמוכים ולא פעם נראה כי כל מי שלא הצליח להתקבל לאחד ממסלולי התארים הנחשקים באוניברסיטאות מגיע ללימודי החינוך מתוך חוסר ברירה ולא מתוך תחושה של שליחות והבנה של כובד משמעות התפקיד. אך בניגוד לד"ר רימון, איני חושבת כי אנשי ההיטק הם אותם אנשים המתאימים להובלת מערכת החינוך, אני מאמינה כי יש בתוך מערכת החינוך אנשים איכותיים ועלינו להכשיר ולעודד אותם להיות שותפים ומובילי מהפכת התקשוב בבתי הספר.

כבוגרת מכללת לוינסקי להוראה, כמחנכת תלמידי חינוך מיוחד כ-10 שנים, כסטודנטית לתואר שני במגמת תקשוב ולמידה, כמורה חדשה ללימודי המחשב, אני חשה תחושה של שליחות ומחוייבות להיות שותפה להובלת מהפכת התקשוב במערכת החינוך, אך חשה כי במקום מסויים מקבלי ההחלטות מעלי אינם רואים את מה שאני רואה וחווה בשטח ולכן הדברים אינם מתקדמים כפי שהיינו רוצים.
קישור לכתבה המלאה: http://www.pc.co.il/?p=39683&print=1

וסיום בנימה אופטימית -
שנה חדשה יוצאת לדרך ואיתה התחלות חדשות - תפקיד חדש, סמסטר חדש, ועוד...
מקווה אני כי גם במערכת החינוך אחוש בשנה זו בהתחלות חדשות בתחום התקשוב מלבד תקציבים וסיסמאות באוויר, ואוכל להרגיש חלק בשליחות החינוכית ובשותפות בעשייה החינוכית בתחום מערכת התקשוב בבית הספר...