מהפכת הידע

בקורס של דר' גילה קורץ - "הערכת טכנולוגיית ידע", התבקשנו להקשיב להרצאתו המוקלטת של פרופ' חן, בנושא מהפכת הידע - יצוג ידע מודפס מול יצוג ידע דיגיטאלי.




במהלך ההקשבה להרצאה חזרו ועלו כל הזמן לנגד עיני - תלמידיי, תלמידי החינוך המיוחד והתרומה שיכולה להוות הצגת הידע בפן הדיגיטאלי, עבורם. בפוסט זה אתייחס לתרומה זו תוך ציון הנקודות אותם מעלה פרופ' חן בהרצאתו.
התלמידים הלומדים בבית הספר בו אני עובדת מאופיינים במגוון רחב של קשיים, לקויות למידה, לקויות חברתיות, אינטיליגנציה גבולית, פיגור קל ועוד. הבעיות עמן אנו המורות מתמודדות בבית הספר מגוונות ודורשות יצירתיות רבה והעברת הידע במגוון רחב של ייצוגים, המתאימים ליכולות ולקשיים השונים של התלמידים. שימוש במחשבים מהווה ייצוג נוסף להעברת ידע אשר תלמידים רבים יכולים להיתרם ממנו בשל המאפיינים הרבים הטמונים בו ואותם מציג פרופ' חן בהרצאתו -
1. לינאריות לעומת מרחביות - הצגת הידע הלינארי בספר, ברצף מאורגן, ע"פ סדר ומבנה, לעומת הצגת הידע הדיגיטאלי באופן מרחבי, כלומר למידה בכיוונים רבים. אופן הצגת הידע הינה בעלת השפעה על הדרך בה אנו חושבים, לומדים ומיישמים את הידע.
בהתייחסות לתלמידי החינוך המיוחד, מאפיין זה יכול להוות תרומה רבה בשיטת הלימוד בה נבחר. אמנם, לימוד ברצף מאורגן, שלב אחרי שלב, הינו בעל חשיבות רבה לתלמידים הנוטים להתפזר וזקוקים למיקוד, אך הצגת הידע באופן מרחבי מאפשרת שיטות לימוד נוספות. אחת האפשרויות, הינה שיטה בה הלימוד יהיה ע"פ נושאים ולאו דווקא ע"פ מקצועות, אפשר יהיה לדוגמא ללמוד על נושא הכרמל בכל המקצועות - היסטוריה, גיאוגרפיה, ספרות. הלימוד המרחבי יאפשר לנו לנוע בנושא הכרמל במגוון של מקצועות ומגוון של ייצוגים. התרומה לכך לתלמידי החינוך המיוחד הינה בהתמקדות בנושא מסויים ועיבודו בשלל מקצועות ובכך הבנה ויישום הנושא באופן מעמיק יותר.
2. סופיות לעומת אינסופיות. בספר הידע הוא סופי, תכנית לימודים הינה בעלת התחלה וסוף, לעומתו במחשב הידע הוא אינסופי, אפשר ללמוד וללמוד ללא קץ. ע"פ פרופ' חן בצורת הלימוד האינסופית אנו יכולים להמשיך וללמוד ולחקור נושא ללא קץ.
כאשר תלמידי החינוך המיוחד, נתקלים בנושא המעניין אותם, או לחילופין כאשר המורה חשה כי יש צורך בהרחבת לימוד נושא מסויים, הייצוג הדיגטאלי מאפשר המשך למידה באופנים ואמצעים שונים, המאפשרים לתלמידים המשך למידה מגוונת שאינה משעממת וחוזרת על עצמה ומגבירה את המוטיבציה ללמידה אצל תלמידים שזקוקים לחוויות של הצלחה בלמידה.
3. סימבוליות לעומת יצוגי ידע רבי פנים. הידע בספר מוצג באמצעות אותיות (סמלים), שאין כל קשר בין צורתן לבין עולם הידע אותו הן מייצגות, לעומתו במחשב אנו יכולים לייצג ידע קונקרטי, באמצעות תמונות, מציאות מדומה הינה בעלת משמעות רחבה בלמידה. מאפיין זה הינו אחד מהקשיים הבולטים אצל תלמידי החינוך המיוחד, תלמידים רבים מתקשים בהבנה של ידע המוצג באופן מופשט וזקוקים להמחשות רבות. בשיעור הפרונטלי אנו המורות נעזרות באמצעי המחשה רבים, אך המחשב מאפשר אמצעי המחשה רבים, וברורים יותר להעברת הידע.
4. אינרטיות לעומת אינטראקטיביות. ידע בספר אינו משתנה כתוצאה מכך שאנו מנסים ללמוד אותו, לעומתו הקורא יכול לשנות את הידע במחשב ולהיות ביחסי גומלין עימו. הידע במחשב מאפשר אינטראקטיביות ולמידה פעילה. בהמשך למאפיין הקודם, למידה פעילה הינה למידה משמעותית ביותר עבור תלמידי החינוך המיוחד. למידת השינון אינה אפקטיבית עבורם ומייצרת בעיות נלוות נוספות כגון, בעיות משמעת. הלמידה הפעילה הינה למידה משמעותית, מאפשרת לתלמיד התמצאות בנושא הנלמד, ובכך הגברה של תחושת המסוגלות העצמית.
5. סטטיות לעומת דינמיות. הידע אינו משנה את מהותו בעת למידה בספר, לעומתו הידע במחשב הוא דינמי, ניתן לזרום קדימה ואחורה, הוא קרוב למציאות האמיתית ולכן קל יותר ללמוד אותו. תלמידי החינוך המיוחד זקוקים ללמידה דינמית, למידה מוחשית, למידה הקרובה כמה שיותר למציאות על מנת שיוכלו לרכוש את הידע, למידה סטטית גורמת להם ללמידה טכנית, מתוכננתת, ופעמים רבות הם אינם מבינים את משמעותה ואף נכשלים בה.
6. תלוי מקום וזמן לעומת חוסר תלות מקום וזמן. בעת למידה בספר התלמיד צריך להגיע אל הידע, התלמיד צריך להגיע לבי"ס ולשיעורים אחרת לא יגיע אל הידע ולא ילמד. במחשב הידע אינו תלוי מקום וזמן והתלמיד יכול ללמוד בכל שעה משעות היום, ובכל מקום. מאפיין זה טומן בחובו קושי עבור תלמידי החינוך מיוחד מכיוון שרבים מהם זקוקים למסגרת, זקוקים לתיווך של המורה בבית הספר במיומנויות הלימוד הנדרשות גם כאשר הן מוצגות בפן הדיגטאלי.
7. נגיש חלקית לעומת נגיש לכל. כיום קיימת טענה כי מערכת החינוך אינה נגישה לתלמידים מסיבות שונות, כגון, כלכליות, גיאוגרפיות. הידע במחשב לעומת זאת זמין לכל תלמיד בכל מקום ובכל זמן. תרומתו של מאפיין זה והמאפיין הקודם הינה באפשרות של התלמידים להגיע אל הידע, דבר זה איו מאפיין רק את תלמידי החינוך המיוחד אלא את התלמידים בכלל, אותם תלמידים שאינם יכולים להגיע לבי"ס מסיבות בריאותיות, גיאוגרפיות ואחרות, יוכלו באמצעות המחשב להגיע אל הידע ולהמשיך בלמידה. במהלך עבודתי נתקלתי מספר פעמים בתלמידים שצברו פערים בלמידה כי לא הגיעו לבית הספר, נגישות ולמידה מכל מקום תאפשר לאותם התלמידים להמשיך בלמידה ללא היווצרות של פערים.


לסיכום, פרופ' חן מדבר על שינויים איכותיים בלמידה בהקשר של הצגת הידע באופנים חדשים בפן הדיגטאלי. בדברי הסיכום מדבר פרופ' חן על ערוצי הלימוד השונים של הלומד, ערוצים אלו באים לידי ביטוי באופן ניכר אצל תלמידי החינוך המיוחד, ולכן הצגת הידע בפן הדיגיטאלי, יכול להוות תרומה רבה לתלמידים אלו, תוך חשיבה והערכות לקראת צורת לימוד זו.
במהלך כתיבת הפוסט, נוכחתי כי ההיבטים השונים עליהם הרחבתי בעצם מתאימים לאו דווקא באופן ספציפי לתלמידי החינוך המיוחד אלא ללומד בכלל, ואכן לא פעם פונים אלינו הורים של תלמידים או אנשי חינוך בטענה כי סגנון הלמידה בבית ספרנו היה נכון ומתאים גם לתלמידי החינוך הרגיל והם אף היו נתרמים ממנו רבות.
אחד מיתרונות בית ספר שפרירים (בו אני עובדת) הינו שהוא נותן מענה למגוון רחב של סגנונות למידה. כיום הוא עושה זאת כמעט מבלי להעזר במדיה הדיגטאלית. המאפיינים המצויינים בפוסט זה מציגים את האפשרויות השונת הטמונות בהצגת הידע במחשב ויכולים להוות תרומה נכבדה במערך הלימוד תוך שימוש בייצוג נוסף להעברת ידע ומתן מענה לשונות ולסגנונות הלמידה המגוונים.

מחשבים וקשיי קשב וריכוז

בעקבות קריאת המחקר: "השימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז"/ אסתר זרצקי וורדה בר

לפני כשבוע, הצצתי בארון העבודות שלי מהתואר הראשון בביתו של חמי. כן, קראתם נכון "ארון עבודות"!

רק בביתו של חמי, עדיין ניתן לאחסן חומרים רבים מהתואר הראשון, הנשמרים בטענות כי "אולי פעם עוד אצטרך אותם...", עדיף לא לזרוק...", רק שם מגלים הבנה לטענותיי, ומקצים לי ארון כדי שאוכל להופכו לאיחסון עבודות.

פוסט זה מוכיח כי אכן יש דבר מה בטענותיי...

במהלך השיטוט בארון, עלו בי זיכרונות מאותם ימים, כאשר לפתע נתפסו עיני על אחת העבודות שעשיתי כשעוד נקראתי עפרה מדיני.

כן זה כבר היה לפני עשר שנים, אך מצאתי כי נושא העבודה עדיין אקטואלי בימים אלו - ניתוח מחקר "שימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז".

בפוסט זה ברצוני להתייחס למספר היבטים בעקבות קריאה חוזרת של המחקר.

זרצקי ובר, ערכו את מחקרן בעקבות הצורך למצוא פתרונות להתמודדות עם בעיות קשב וריכוז בכיתה מלבד השימוש התרופתי בריטלין. כבר בשנת 1999, הלכה וגברה הדעה המתנגדת למתן תרופת ריטלין לבעיות קשב וריכוז לנוכח תסמינים שונים שבאו לידי ביטוי. בהיבט זה, אני חשה כי השנים השפיעו על דעתי, בתחילת עבודתי האמנתי כי הריטלין הנה "תרופת הפלא" לבעיית קשב וריכוז, היום, בעקבות עבודה עם אותם תלמידים, ראיית התסמינים ועמידה מול התנגדות של תלמידים והורים אני מודעת לכך כי קיימות אפשרויות נוספות ומוכנה להתמודד עמן במידת הצורך.

את מחקרן ערכו זרצקי ובר על ילד בן 9, הסובל מליקויי למידה ומגלה קשיי קשב וריכוז והתנהגות אגרסיבית כלפי הסובבים אותו. בשיטת הניסוי בחרו באימון אשר התבסס על לימוד בדרך משחק במחשב המשלב מוזיקה, גרפיקה ואנימציה האהובים על הילד, ולאחריו עובר הילד לפעילות בכיתה. לאורך שלושה חודשים נמצא כי הוגבר כושר הריכוז של הילד והוא השתלב יותר ויותר בפעילויות הכיתתיות.

ברקע התיאורטי של המחקר מציגות החוקרות את המודל של Malon בנוגע למאפייני המוטיבציה במשחקי מחשב, אותו מודל שאנו מנתחות על-פיו משחקי מחשב הקיימים היום ברשת (בקורס של פרופ' מיקי רונן). שמחתי לראות את ההקשרים בין מודל מוכר לבין תחום עבודתי בחינוך המיוחד - משחקי מחשב כמגבירים מוטיבציה ללמידה, הגברת מוטיבציה כגורמת לטווח קשב רחב יותר.

זרצקי ובר מתייחסות רבות ללמידה פעילה באמצעות אמצעים מגוונים, היוצרים מוטיבציה לעבודה אצל הלומד. הן טוענות כי יש ליצור סביבה לימודית חווייתית ומגרה העוסקת בעניינים משמעותיים עבור הלומד. הנחות יסוד אלו תואמות את הגישה הקונסטרוקטיביסטית ואת גישתו של סלומון לחינוך בעידן המידע. סלומון טוען כי תלמידים המתקשים בלימודיהם מפיקים תועלת מסביבות למידה עתירות טכנולוגיה, המעוררת הנעה ומאפשרת השתתפות פעילה.

מחקרן של זרצקי ובר רלבנטי גם לימנו היום, אמנם כאשר המשכתי בעקבות הקריאה לשוטט באינטרנט לא מצאתי חומרים עדכניים בנושא, אך בטוחני כי יהיה זה מאתגר להמשיך ולחקור נושא זה, במיוחד נוכח החיפושים ההולכים וגוברים לתחלופות לתרופת הריטלין.

המאמר תפס את עיני, אז וגם היום בשל שני נושאים שמאוד מעניינים אותי בעבודתי החינוכית - טכנולוגיה, וקשיי קשב וריכוז, אני מאמינה כי שני נושאים אלו משתלבים אחד עם השני ויכולים להוות תרומה האחד לשני...

אני מאמינה כי שילוב טכנולוגייה בחינוך המיוחד יכול להוות תרומה נכבדה ולפצות ולגשר על קשיים עמם מתמודדים אותם תלמידים!

מקורות לפוסט זה:

זרצקי א. בר ו. (1999), השימוש במחשב כאמצעי לצמצום הפרעות קשב וריכוז", סוגיות בחינוך מיוחד ובשיקום, כרך 14, מס' 2, הוצאה לאור אחוה, עמ' 31-43.

סלומון ג. (2000) טכנולוגיה וחינוך בעידן המידע, הוצאת אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן.

עודף מידע ושעות פנאי בעידן האינטרנט

במהלך הימים האחרונים נתקלתי בכתבתו של פרופ' שיזף רפאלי בנושא "איך שורדים את עידן גוגל" (מתוך עיתון כלכליסט) אשר העלתה בי מחשבות ותובנות, תהיות ושאלות והשאירה בי את הרצון להתייחס לכך בפוסט זה.

רפאלי: " כבר מותר להודות שעבור הרוב, מהפכת המידע היא גם מהפכה של עודף מידע, עודף שמגיע עד מעל האף, מסיח את הדעת, מוסיף לחץ, מקשה על העבודה ומשמיד את שעות הפנאי".

לאחר כחודש מתחילת הלימודים קניתי לי מחשב נישא - "חברתי הטובה ביותר", למה?
כי - היא סופגת הכל, נמצאת איתי ועבורי מתי שרק ארצה ואצטרך ומבלי להעביר עליי ביקורת, מאפשרת לי לעסוק במגוון רחב של נושאים, ליצור קשרים חברתיים נוספים (מיילים, צ'אטים) ולסיים את ההתקשרות עמה ללא נקיפות מצפון. היא צמודה אליי כמעט בכל רגע ורגע של היום, והולכת איתי לכל מקום ומקום.
המעבר לעבודה עם מחשב נישא גרמה לי להיתמסר אליו, אני יושבת שעות על גבי שעות ועוסקת בעניינים שונים ומגוונים, ובדרך שוכחת ומוותרת על דברים נוספים ואחרים (כמו למשל לאכול...)
מגוון הדרישות והעבודות בלימודים אינן מקלות על קושי זה, החיפוש אחר מידע מתמשך ומתמשך ואינו נפסק. תמיד קיימת תחושה כי קיים עוד חומר בנושא שעדיין לא מצאתי, שקיים משהו טוב יותר ואם אמשיך לחפש וודאי אמצא.
זיו (בעלי) מתלונן כל הזמן כי מאז שהתחברתי למחשב הוא איבד אותי לטובתו (או לטובתה) ובסדר העדיפויות הוא נמצא אחריו... (מכירים/מכירות את התלונה?)
אני מתקשה לעבור יום מבלי לפתוח את המחשב, "רק לכמה דקות לראות מה קורה", "אני כבר מסיימת" - משפטים כאלו ודומים שגורים בשפתי.

בכתבתו מביא רפאלי את דבריו של אחד מבכירי גוגל לשעבר - דאגלס מריל, המזהיר מפני הנטייה לתזזיות וקפיצה בין נושאים מבלי להגדיר מראש מה אנחנו רוצים. הוא טוען כי איננו יכולים לעבוד על יותר מדבר אחד בכל רגע והמעבר המהיר בין נושאים מזיק לאיכות עבודתינו.
האם יש אמת בדבריו? כאישה, אני נוטה להתגאות ביכולת המולטיטאסקינג שלי, ביכולת לבצע מספר דברים בבת אחת, אך האם יכולת זו פוגמת באיכות עבודתי? האם הקשבה למוסיקה, שיחה בפלאפון ובצ'אט, קפיצה לאתר אינטרנט בעת כתיבת פוסט זה פגמה באיכותו?
מריל מציע מספר עצות לפתרון עומס המידע - שיתוף באמצעות מחשוב ענן, שימוש באינטרנט כמקום לאחסון, וחזרה לכתיבה בנייר וכלי כתיבה כאשר מגיע הרצון ליצור לתכנן ולחשוב.
האם אלו הן התשובות להתמודדויות עם קשיים אלו? כיצד נדע למצוא את עצמו בים המידע הנמצא ברשת? איך נשמור על שעות הפנאי שלנו ולא נשכח ונזנח בדרך? שאלות אלו מטרידות אותי רבות ואין כרגע בידי אפשרות לספק תשובות, אך אני מאמינה כי לימודיי במסגרת מגמת תקשוב ולמידה יאפשרו לי להתמודד עם שאלות אלו ונוספות ואולי גם למצוא פתרונות...


לכתבה המלאה היכנסו לקישור הבא: איך שורדים את עידן גוגל